Hedonic adaptation או, למה אנחנו צריכים לקחת דברים בפרופורציות.
הייתי בן 17, פלוס כמה חודשים. כבר עברתי תאוריה שנה לפני כן, והיו לי מספיק שיעורים בשביל לגשת לטסט, אבל מלחמת לבנון השנייה דאגה שלא יתקיימו טסטים באזור חיפה - ונאלצתי לחכות כל הקיץ. אני יכול להאמין שתוכלו להתחבר למה שאני מדבר כשאני אומר שהתמרמרתי.
"למה כל כך לחוץ לך להוציא רשיון?" לאמא שלי נשבר באחד מהימים האלו מלהקשיב לי מתבכיין.
"מז"א? כל החיים שלי ישתנו בשניה שיהיה לי רשיון. אני אוכל לנהוג. באוטו. לבית ספר. זה מטורף. זה מדהים. לא, אמא את לא מבינה."
(כשאני הוצאתי רשיון הדלק עלה 4 שקל לליטר ולא 8, אז כן, היינו עושים עם רכב כמעט מה שבא לנו ולא היה יקר מידי.)
אני בטוח שכל אחד יוכל להתחבר להרגשה כזאת, שאם משהו יקרה - הוא יהיה המאושר באדם, באמת, התרגשות מטורפת.
שאם הוא יהיה עם הבחורה הזאת עם החזה הגדול, או יקנה את האופנוע החדש. או לחלופין דיכאון עולם, השמש תפסיק לזרוח וכל החרא הזה.
מהנסיון שלכם, אתם בטוח תסתכלו אחורה ותמצאו סיטואציה כזאת, ולמרבה ההפתעה תגלו שהיא לא באמת עשתה אתכם מאושרים\מדוכאים
כמו שחשבתם.
יש לזה הסבר הגיוני, זו מערכת הגנה שעובדת בצורה מאוד דומה למערכת ביולוגית אחרת שכולם בטוח מכירים, שמיעה סלקטיבית נניח -
רעשים סביבתיים "נעלמים" לרקע, ריחות רעים מפסיקים להציק באף, מים קרים מפסיקים להיות... קרים. המוח שלנו מסנן גירויים שאין להם
משמעות כדי שנוכל להיות פנויים לגירויים אחרים.
המשמעות הרגשית של המערכת הזאת היא קצת יותר מדכאת, ובשביל להבין אותה צריכים להבין עובדה חשובה עלינו:
קל לנו יותר להתרכז בדברים רעים. יש לזה משמעויות אבולוציוניות חשובות, אבל הן לא רלוונטיות כרגע, מה שחשוב לזכור זה שרגש רע > רגש טוב. (פחד מארייה שמאיים לטרוף אותך משמעותי יותר מאוי איזה נעימה לי הרוח הזאת והשירה של הציפורים.)
HEDONIC ADAPTATION - היא הסיבה לכך, שבדר"כ רובנו לפחות, סתם נרגיש "בסדר". יהיו "פיקים" קטנים כשדברים שאנחנו רוצים יתגשמו, אבל מהר מאוד נחזור לאותה נקודת התחלה (שהוכיחו שאצל רוב האנשים, היא קצת יותר חיובית מנייטרלית, בערך 85 אחוז מהאנשים דיי שמחים מהחיים שלהם. תחשבו על עצמכם לרגע.)
אנחנו אף פעם לא נהיה מאוד מאושרים לאורך זמן. זה בלתי אפשרי, ולעולם לא יקרה. אנחנו גם לא נהיה מדוכאים מאוד לאורך זמן,
אבל במקרה של רגשות שליילים, (עצב, נניח), הם משאירים במקרים מסויימים גירעון קטן שגורם לנו להיות פחות מאושרים ממה שהיינו לפני שקרה משהו, אבל לא בצורה משמעותית.
נשמע מדכא? אולי בהתחלה - אבל חשוב להבין את זה.
קודם כל, זה אומר שאפשר לקחת את הכל בפרופורציות. הסיכוי שמשהו ישפיע לנו על האושר לאורך זמן הוא פיצפון. אפאטיות היא לא תכונה
מי יודע כמה - אבל היסטריה היא בטוחה תכונה על הפנים. CALM THE FUCK DOWN. שיעור ראשון.
שיעור שני, אם גם ככה אנחנו תמיד "נתרגל" לסיטואציות, אין צורך לרצות הרבה "דברים". בית גדול, אישה יפה, רכב מפואר.
שיעור שלישי, חוויות נמשכות יותר זמן מחפצים - אם יש לכם 2500 שקל ואתם חושבים לקנות אייפד מיני חדש, תחשבו שוב, רוב הסיכויים
ששבוע בכרתים עם חבר טוב ורכב מהשכרה יעשה אתכם הרבה יותר מאושרים.
שיעור רביעי - אל תחכו לדברים גדולים שיקרו, אם יש משהו קטן שיעשה אתכם יותר מאושרים עכשיו, לכו על זה. ההשפעה היא זהה בשני המקרים. לחסוך למזארטי או להחליף אלפא רומיאו כל שלוש שנים? להחליף אלפא איט איז. להציב מטרות על כמו "להיות מליונר" יהיו פחות אפקטיביות מלהציב מטרות קטנות - להרוויח הערב 400 שקל.
שיעור חמישי ואחרון, עדיף להיות בפלוס קטן, מאשר בפלוס גדול - הריקנות שנרגיש כשנאבד את הפלוס הזה, היא הרבה יותר משמעותית מלא להרגיש את הפלוס הזה בכלל, ולהיות פשוט סבבה עם מה שקורה. זה לא אומר שאנחנו צריכים לשאוף לעמוד במקום, פשוט לא לרדוף אחרי ה"אושר" הזה כל כך הרבה, הוא ישתפר קצת כל עוד נעמוד במטרות שלנו, ויירד טיפה כל עוד לא נעמוד בהם. בסכ"ה נהיה דיי בסדר.
ציטוט ההודעה
