המדריך המלא לפירסינג
פירסינג זה כבר לא משהו שרק בני נוער מרדנים עושים. היום אפשר לראות בכל פינה אנשים מעוטרים בעגילים שונים ובמקומות משונים.
יופי, כידוע, הוא עניין של טעם. לפעמים הוא גם פונקציה של תקופה בחיים. זה אומר שפה ושם אנחנו עושים לגוף שלנו דברים שאולי מאוחר יותר נצטער עליהם. למשל, לנקב אותו בכל מיני מקומות. הגוף שלנו הוא לא כרטיסיה וכל רופא שתשאלו יגיד לכם לא לעשות את זה בשום אופן. אבל, אם בכל זאת החלטתם שזה מה שיעשה אתכם יפים וסקסיים, עצרו ותקראו את המדריך הזה, רגע לפני שאתם נותנים לאקדח לחורר לכם את האוזניים, האף, הבטן, או כל מקום אחר בגוף.
מקומות בטוחים לפירסינג
ראשית, באיברים בהם מעורב סחוס - למשל הנחיריים או החלק העליון של אפרכסת האוזן - רמת הסיכון לזיהום גבוהה יותר. באיברי המין והלשון אין סחוס, אבל הניקוב עובר דרך ריריות, וגם שם הסיכון הזיהומי גבוה. אם אתם מחפשים 'מקומות בטוחים', לכו על תנוך האוזן, הגבה או הפטמה. הם נחשבים בטוחים יותר כי הם מערבים עור ורקמה תת עורית.
שטח סטרילי
לאחר מכן חשוב לוודא שאתם מחוסנים נגד צהבת B ('הפטיטיס') וטטנוס. הזיהומים לא בהכרח קשורים לסטריליות של המכשירים. אלה יכולים להיראות נקיים לגמרי, אבל החיידקים הם יצורים ערמומיים ונודניקים. באחריותכם לעשות את הטיפול במקום אמין, שנמצא בפיקוח של משרד הבריאות, ולבדוק אם המכשירים עברו סטריליזציה. בקשו מהמנקב או האמן המלצות ואישורים. אם הוא יעשה פרצוף וינסה להתחמק, זה הזמן להגיד תודה אבל לא תודה, להסתובב וללכת. השלב הבא הוא לוודא שאזור העבודה נראה נקי וסטרילי, ושהמנקב עצמו שטף את ידיו היטב. אם הכל נראה טוב, אפשר לעצום עיניים לרגע ולחלום על כמה יפים ניראה כשהוא יסיים את עבודתו.
שקט שקט, אבל רשע: על זיהומים וחיידקים
אחרי הניקוב צריך להיות עירניים. יש סימנים המעידים על זיהום וחשוב לשים לב אליהם בשלב מוקדם. סימני דלקת בדרך כלל כוללים נפיחות, כאב, חום מקומי, הפרשה מוגלתית או אודם. כל סימן כזה הוא משמעותי, ואין לזלזל בו בשום צורה. זה לא צחוק.
זה עלול לקרות מהר מאוד אחרי הניקוב, אבל יכול גם לקחת יותר זמן. לא כל זיהום שנגרם מפירסינג הוא חיידקי. יש מה שנקרא 'זיהומים שקטים'. הם יכולים לצוץ גם לאחר מספר חודשים, והם לא פחות מסוכנים. במקרים מסוימים הם עלולים גם להוביל לצהבת ('הפטיטיס') B ו-C, ואפילו לאיידס. אז בבקשה להקשיב היטב לגוף שלכם. הטיפול בזיהומים הוא בדרך כלל אנטיביוטי ועשוי לכלול גם ניקוז מורסות. ייתכן מאוד שיהיה גם צורך להוציא את העגיל כדי לתת למקום להחלים.
טיפים להפחתת סיכונים
יש מספר צעדי מנע שאפשר לנקוט אחרי הניקוב ויכולים להקטין את הסיכון. קודם כל, חשוב לרחוץ את המקום המנוקב במי מלח ולמרוח ויטה מרפן לפחות פעמיים ביום. אם העגיל שלכם נמצא בלשון או בשפה, רצוי לשטוף את הפה בנוזל אנטיספטי מיוחד שניתן למצוא בבתי המרקחת, וגם לא יזיק להיבדק אצל רופא שיניים במהלך החודשים הראשונים. כמו כן, אם תזדקקו לניתוח מכל סוג - כולל לידה - עליכם לדווח לרופא המטפל על כל עגיל שנמצא בגופכם.
ולמרות כל זאת, לא צריך להיכנס לפאניקה. פירסינג אכן עלול להיות מסוכן, אבל אם תבחרו לחורר את המקומות הפחות בעייתיים, תוודאו שהמנקב וסביבת העבודה שלו עומדים בכל הפרמטרים, ותעשו את כל מה שנכתב כאן למעלה - סביר להניח שתעברו את החוויה הזאת בשלום. ואז תהיו גם יפים וגם בריאים.
ציטוט ההודעה
