היי, אני גולש קבוע בפורום *** ולבקשת המנהל אפרסם מדריך שכתבתי שם פה בקהילה היקרה הזו, תהנו
פיקאפ וכישרון דיבור הן אומנויות בפני עצמן שדרושות המון המון תרגול, אם אתה לא מתורגל בזה יהיה מאוד קשה לתת פייט טוב כשצריך, בידיוק כמו אחד שלא טורח להכין שיעורי בית וללמוד מטמטיקה ביום המבחן יכנס ללחץ היסטרי ויבקש ממישהו לעזור לו לעבור את המבחן הזה בצורה טובה - אי אפשר, זה בלתי אפשרי כי בשביל להצליח במבחן, בשעה שבה הוא עלול להצליח או להיכשל תלוי בכמה הוא טוב, הוא חייב להתאמן ולתרגל את החומר שוב ושוב ושוב הרבה פעמים לפני.
אם הבחורה הזו היא המבחן ואין לך תרגול אז אין מה לעשות אלא להתייחס אליה כאל התרגול שחסר לך.
אני אתן לך נקודת מבט שתעזור לך יותר.
האנשים בעולם האלא מתחלקים לשני סוגים בלבד.
הסוג הראשון, "הממתינים" .
זה סוג של אנשים שאין להם אומץ , תעוזה או ידע בשום דבר שהם עושים, הם,כשמם, ממתינים שדברים יקרו, אלו מסוג האנשים שיגידו לך "בעזרת השם" , "אני מקווה" , "אולי מחר", "נקווה שבקרוב" ועוד משפטים מהסוג הזה אך הם אינם נוקטים צעדים וגורמים לדברים לקרות אלא מאמינים באמונה שלימה שדברים יקרו מעצמם ומקווים לטוב ביותר.
קבוצה זו של אנשים מרכיבה את מרבית האוכלוסייה והם נמצאים בכל שכבות החברה ובכל מעמדותיה , גבוהים ונמוכים אך שכיחותם הולכת וצונחת ככל שמביטים על מעמד חברתי גבוה יותר ויותר.
לצורך ההדגמה אם אני אדם מהסוג הזה שעובד במלצרות ואני רוצה החודש להגיע למשכורת מסויימת כי בא לי לקנות משהו, אני יודע שאני צריך טיפים בשביל להשיג את המטרה הזו.
אך בגלל שאני "ממתין" , זה בידיוק מה שאני עושה, אני עושה את העבודה שלי כרגיל, אני מחייך לאנשים בנימוס ועושה את המינימום שאני תמיד עושה רק שהפעם אני מקווה לקבל מקסימום שאני בדרך כלל לא מקבל.
אם לעומת זאת הייתי אדם "יוצר" הייתי אומר לעצמי "אוקיי, לא מעניין אותי איך אני משיג את המטרה הזו אבל אני משיג אותה נקודה" ואז הייתי מסתער על כל שולחן ושואל אנשים מה הם רוצים בנוסף ומשדר אנרגיות גבוהות ומתרוצץ ממקום למקום וממליץ לאנשים על חנויות ומכוון אותם , משתדל ליצור איתם קשר אישי על ידי שאלות והתעניינות עושה את המקסימום האפשרי כדי להגדיל את הסיכויים לקבל את הטיפ השמן המיוחל.
והנה הקטע עם "יוצרים" , הם לא מפחדים להיכשל, גם אם הם לא קיבלו את הטיפים שם צריכים בסוף היום הם ישיגו את הכסף בדרך אחרת, הם ילכו להשיג עבודה אחרת, הם יעשו ג'סטות לחברים בשביל להשיג עוד כסף, הם אולי יתפסו עבודה שניה, הם ישבו בבית ויקליקו על פרסומות כדי לקבל עוד כמה שקלים דרך פייפל - מה שזה לא יהיה, הם ימצאו את דרכם לעבר המטרה על ידי פעולות עקביות ומתמשכות חסרות רחמים.
כי זה מה שהם עושים, יוצרים יוצרים, ממתינים ממתינים ככה הם וככה הם מתנהלים.
איך נראה אדם ממתין מבחינת פיקאפ ? הוא אותו הבחור שיוצא עם חברים לפאב הם תופסים שולחן , הוא יושב ומשתדל להנות, משעמם לו, הוא יודע שהוא רוצה להשיג בחורות הלילה אבל הוא לצערו , ממתין, זה מה שהוא ולכן זה מה שהוא עושה , הוא פשוט יושב שם וממתין, כשנמאס לו להמתין הוא מזמין שתייה ומשתכר ואז הוא מתחיל להנות אך עדיין ממתין.
והוא ימשיך להמתין הרבה זמן כי ב95% מהמקרים הבחורות לא יגשו אליו מרצונן החופשי.
אך ביום מין הימים גם לממתין יש סיכוי להצליח, כמו לכל דבר, נכון? ואז תיגש אליו בחורה שיכורה מספיק כדי להתחיל איתו ואולי הם יצליחו לנהל שיחה כלשהי.. ואם יהיה לו מזל אולי הוא יתמזמז איתה.. ואולי אם יהיה לו הרבה הרבה מזל הוא אפילו יקח אותה הבייתה.
ומה קורה כשממתין מצליח? הוא לא יודע איך הוא עשה את זה כי ברוב המקרים מה שהוא עושה לא עובד אך לפתע זה עבד, הוא פוחד לאבד את הדג שהוא תפס, לא משנה אם היא לא מספיק יפה בשבילו, לא משנה אם היא מתחת לסטנדרטים שלו, לא משנה שום דבר כי היא משהו וכרגע יש לו משהו כשכבר זמן ארוך אין לו כלום. והוא יאחז בה וישתדל לשמר את הפרס שהוא זכה בו.
הדבר מאוד דומה לאדם שזכה בלוטו, אז כרגע יש לו כסף. בקש ממנו לשחזר את ההצלחה , האם הוא יכול? לא.
למה הוא לא יכול? כי הוא לא באמת עשה שום דבר כדי להשיג את הכסף הזה, הוא השיג אותו במזל ואין לו כמעט סיכוי לשחזר את ההצלחה.
הממתין יודע שהוא לא יכול לשחזר את ההצלחה ולכן הוא נאחז בהצלחה שלו בכל הכוח ולא ירפה ממנה.
מה יקרה אם הוא יאבד אותה? הוא יחזור לדפוס הממתין שלו וכהרגלו, יקווה... שזה יקרה שוב.
היוצר לעומתו ברגע שהוא מגיע לבר, הוא מתחיל כבר במלאכת היצירה. הוא מיד ניגש לאנשים ומתחיל לפתח שיחות, הוא מתחיל להכיר אנשים, הוא מתחיל לחייך, הוא מחייה את המסיבה, הוא יוצר את המסיבה, הוא המסיבה. הוא זה שמקשר בין האנשים, הוא האחד שכולם נהנים בסביבתו בגלל שהם ממתינים אבל הוא יוצר הוא הדבר שכולם ממתינים לו ולכן ההצלחה שלו היא כמעט 100% בגלל שהוא נוקט בצעדים עקביים ומתמשכים חסרי רחמים (לא בכוונה של רשעים או רעים אלא בכוונה שהוא לא מרפה ולא מפסיק עד רמה של חוסר רחמים ממש הוא לא מוותר לא לעצמו ולא לסביבה עד שהוא משיג את התוצאה שהוא רוצה).
ואפשר לסמוך על היוצר שישיג את מבוקשו, כי זה מה שהוא עושה - הוא יוצר את המצב, הוא ימצא דרך ליצור את המצב ולגרום לזה לקרות כי זה מה שהוא עושה, זה דפוס ההתנהגות שלו.
אז מה אתם צריכים לעשות כדי להפסיק להיות ממתינים ולהתחיל להיות יוצרים? פשוט לקחת את עצמכם ולהגיד שזהו , אתם כבר לא ממתינים אתם מעכשיו יוצרים ובתור אחד שיוצר אין לך זמן לבזבז על כשלונות ואין לך זמן לבזבז על המתנות כי אדם שיוצר מודע לתהליך ולא יכול לבזבז זמן, כל שניה היא קריטית בשבילו כי זה זמן שהוא לא יכול לבזבז בהמתנה הוא חייב להשקיע אותה ביצירה , ולא אכפת לו שהוא נכשל בדרך כי לא חשוב שום דבר , חשוב שיגיע לתוצאה שלו והוא יעשה את זה שוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ושוב ולא ירפה עד שהוא ישיג אותה.
הדבר דומה לאדם שמגיע למשרד חשוב ודופק בדלת אבל אף אחד לא עונה לו, הממתין הממוצע פשוט ילך משם אחרי הדפיקה הראשונה, אולי הוא ינסה לדפוק בביישנות פעם נוספת ואז יעזוב.
אדם יותר רציני ידפוק מספר פעמים ואז יעזוב.
אך היוצר לעומת כל השאר - לא יפסיק ולא ירפה ולא יוותר ולא יכנע ולא ישבר עד שיפתחו לו את הדלת, הוא ימשיך לדפוק ולדפוק ולדפוק ולדפוק ויבעט ויאבק ויצלצל בפעמון ויצעק וידפוק שוב ושוב ושוב ללא הפסקה וללא רחמים עד שיפתחו לו את הדלת.
ואין הכוונה שאתם צריכים עכשיו להעיר את כל השכנים שלכם, הכוונה היא שהדלת היא המטרה שלכם, הדפיקות הן הניסיונות שלכם להשיג את המטרה, הההליכה לאחר שלא ענו לכם בדפיקות הראשונות היא הוותרנות שלכם לעצמכם שבסופו של דבר פוגעת בכם כי לא השגתם את המטרה שלכם.
תחליט שמעכשיו אתה יוצר ולא ממתין וצא לדרך חדשה.




ציטוט ההודעה
