
נכתב במקור על ידי
משתמש אנונימי
שלום, אני נער בן 17, אני רוצה לספר בקצרה לאילו מסקנות הגעתי.
אז עברתי מספיק בחיים שלי כדי להגיע למסקנות האלו, אין דבר כזה חברים, הכל אינטרס חברתי, כל אחד רוצה להיות חבר שלך כדי לקבל דבר כזה או אחר, אני מאמין שרובכם יודעים זאת, מי שלא חווה על דמו לא יגיע למסקנה הזו ולא יאמין בה.
כל דבר שאתה עושה, אתה צריך לרצות את החברים, את ההורים, את הסביבה, אתה לא תעשה שום דבר בכדי לרצות את עצמך.
כל דבר שאתה עושה אתה מקבל עליו ביקורת, אם אתה רוצה ואם אתה לא רוצה, אתה תקבל ביקורת, אתה חי בשביל הביקורות האלו.
אתה חי כדי לעשות כסף, אומרים שכסף לא הכל בחיים? אבל אתה כל החיים לומד כדי לעבוד ועובד כדי לקבל כסף, כן כסף זה חיים! אבל אני לא מתכוון לקרוע את עצמי כל החיים כדי לקבל כסף, אז המסקנה שכסף זה כן הכל בחיים, בלי כסף אתה תיהיה מאושר? לא נראלי שיש אנשים בלי כסף שמאושרים.
אז כן, אומנם אני דיי קטן, אבל מרוב התיסכול היום יומי שלי מהחיים הבנתי שאין לי סיבה לחיות, עזבו את מה שעברתי ואני עובד בחיים, אני מדבר באופן כללי.
אני לא מתכוון ולא רוצה לרצות אף אחד, אלא את עצמי, אם אני רואה לנכון לעשות משהו מסויים אני יעשה אותו ושיתנו ביקורות זה רק דיבורים, יש לך כסף? יש לך חברים, יש אנשים ש"אוהבים" אותך, אין לך כסף לא היו לך חברים, אלו דוגמאות מהיום יום בחיי הרחוב, אני חי את הרחוב, הרחוב הוא הבית שלי, אני יודע שאני נשמע מפגר, אבל זה בדיוק ככה, אומנם צריך להתבגר טיפה כדי להבין את הדברים, אבל כל אדם מבוגר יודע שזה נכון.
אתם הולכים לללמוד בשביל מה? כדי סתם להעשיר את הידע שלכם? לא, כדי להצליח בעבודה.
אז אתם חיים את החיים, לפעמים נהנים, אבל אדם שחי כמו "עבד" (זה לא בדיוק עבד, אבל מרצה אחרים) הוא לא חי עבורו, עבור הרצונות שלו, כסף קונה הכל.
כל דבר בעולם הזה אפשר להשיג אם יש לך כסף או חברה וחברה תגיע עם כסף.
אני חי 17 שנה, כבר 4 שנים אני כמעט לא יוצא מהבית, אני בדיכאונות, ה' יודע למה, היו לי בעבר נטיות אובדניות אבל אני לא חושב שזה הדרך ללכת בה, אני גדלתי על התמודדות, אדם שלא יודע להתמודד או לא יכול להתמודד הוא אדם חלש, אדם בעל אופי חלש.
בנאדם שנלחם על הרצונות שלו ועל החיים שלו, זה אדם חזק.
אז כן, כל אחד בעולם הזה נלחם על החיים שלו, עובד, קורע תתחת כל היום, אז אחד עושה יותר ואחד פחות, בסופו של דבר בלי כסף אתם לא שווים כלום.
אם אני אמשיך לחיות אני לא מתכוון לעבוד, אני יחיה איך שאני רוצה, אני יעשה משאני רוצה, אם זו הדרך הנכונה ואם לא.
זה לא שאני שם זיין על העולם, אני פשוט לא אוהב את הדרך חיים הזו.
פעם שאלתם את עצמם למה נולדתם? למה אתם חיים? עבור מה אתם חיים? לא מאמין שיש לזה תשובה מדויקת ונכונה.
יש דברים שאי אפשר לדעת, כמו איך העולם נוצר.
אזמה, אני לא אמור להיות כל החיים שלי אמור לרצות אנשים לא ככה? אם אני ירצה את האנשים סביבי כל החיים, מה יצא לי? שירצו אותי, אז מה שזה אומר, שכל אחד מרצים אותו והוא מרצה אחרים, רגע... אבל אני רוצה לרצות את עצמי, איפה הרצונות האישיים שלי? השאיפות שלי? דברים שחלמתי לעשות? נעלמים בשנייה, בגלל שאני חושב מה יגידו ומה יעשה ומה יקרה.
אז זו לא דרך חיים ישרה, זה בגדול המחשבות שלי על העולם הזה, לא חושב שיש סיבה לחיים.