אני זוכר את היציאות הראשונות עם הבנות בכיתה ח' כאילו זה היה אתמול. אני זוכר את הרגע הזה שאמרתי לה שאני אוהב אותה בכיתה ט' כאילו זה היה אתמול. אני זוכר את המעבר לתיכון שחשבנו שיהיה קשה ובסוף היה קל ואמרנו שסתם הגזימו. את כל הידידות החדשות שהכרתי, את זאת שאהבתי לידי ואת היציאות בלילות הקפואים והישיבות ולהסתכל ולהתנשק מול השמיים כאילו זה היה אתמול.
אני זוכר את החיים הקשים שכיתה י"א עשתה לי. אני זוכר את כל הימים הארוכים, המבחנים, הבגרויות, החרא שאכלתי ורק חשבתי איך היה טוב בעבר. את זאת שאהבתי זרקתי כי חשבתי שאני ארקוד על 2 חתונות ובסוף נשארתי בלי אף אחת.
אני זוכר את הטיול השנתי של י"א, כיאלו זה היה אתמול.
אני זוכר את הנשיקה הראשונה הזיון הסטוץ המסיבה הרעלת האלכוהול הג'וינט הראשונים
אני זוכר את כלזה
ככה לאט לאט אני כבר עובר להיות בן אדם מבוגר עובר להיות כפוף לארנונה, משכורת, עייפות, דלק, חברים שעוזבים לערים אחרות, ידידות שאני מנתק איתן קשר או להפך, מסיבות שפתאום נראות לי חרא עם חרא אלכוהול ולא כמו פעם שהתלהבתי מכל שאט..
למה הזמן לא עוצר
למה אני כותב כמו ילדה מתפרקת בת 16
למה אני בטוח שמה שהיה בעבר תמיד יהיה טוב יותר ממה שיהיה בעתיד..
אני זוכר שהרגשתי ככה אחרי שדפקתי את זה עם החברה הראשונה [זאתי מכיתה ט'].
חשבתי שמישהי טובה ותר לא תבוא. חשבתי שאני אשאר בתול.
זה לא קרה, פגשתי בחורות חדשות, נישקתי, זיינתי, נהנתי, אבל כמו שחשבתי - הראשונה עדיין לא יצאה לי מהראש.
האם כמו שהראשונה לא יצאה מהראש ככה גם העבר לא ייצא לי מהראש?
לא בא לי עבודה לא בא לי דירה משלי לא בא לי לחיות לבד, בא לי להיות בבית שאני לא צריך לדאוג לא לחשמל לא לאוכל לא לארנונה או השכר דירה, בא לי להיות מסוגל לצאת ב9 בערב ולחזור ב9 בבוקר בלי להיות לחוץ על עבודה או משמרות או לימודים.
בא לי עוד פעם להנותתתתתתתתתתת מהחיים בלי לחץץץץץ בלי כלום פשוט שהזמן יעבור כאילו הוא לא קיים.
אבל הנה , הגעתי למקום שאני חושב על כל שנייה על כל דקה שעוברת ומתבזבזת לה. בזמנו בכיתה ט'-י' מי חשב על זמן? מי חשב???? אני יוצא עם חברים, חוזר. קם לבצפר, חוזר. והנה עוד פעם יוצא עם חברים.
לא היה שום לחץ החייים היו פשוטים..
איזה פריקה הבאתי פה.



ציטוט ההודעה



