עמדתי על מסלול רכבת ושתי רכבות עברו משני צדדי, והרוח העיפה אותי למעלה, והייתי קלה כמו נוצה.

ונחתתי בחדר מראות. והייתי שמנה. ונזכרתי שזה מה שחשבתי שאני, בזמן שאחרים היו אומרים לי שאני רזה כמו 'מקל מטאטא' או איך שהם לא קראו לזה.

ואני עדיין ראיתי את עצמי בתור מלאה. והפסקתי לאכול. אני זוכרת את זה, זו הייתה תקופה נוראית בחיים שלי, בחיים אני חא ארצה לחזור אליה.

וראיתי לכמה שניות דרך עיניו של טוני, והוא הסתכל עליי. ונראיתי כמו שלד, וחיוורת כמו שלג.
רק נמשים מעטים קישטו את פני, ושיערי הגיע עד ליריכי.
ואני יודעת, שהייתי רזה.
ולא מלאה.

הגעתי לרגע שטוני הכה את הנער שנישק אותי, וכולם הסתכלו. גם אני. והרגשתי שאני נוראית בגלל שאני לא מפרידה ביניהם.

או מתי שהסתננתי למועדון עם תעודות מזויפות כשהייתי עם טוני ורייצ'ל, והיא התעצבנה על איזה בחור שחשב שהיא גבר.
והיא ישבה ודיברה על כמה שהוא מגעיל ודוחה וכמה שהוא מעצבן ולא יודע לכבד נשים.

ואז אחרי כמה דקות שהיא נבלעה בקהל, היא חזרה עם אודם מרוח וישבה וסיפרה על כמה שאותו בחור חכם ורגיש וחמוד וטוב לב.
אז לא הבנתי למה היא החליטה על זה, ועכשיו גם לא הבנתי.

גם זה ששתיתי יותר מדי אלכוהול וחשבתי שטוני שם אודם, וכל הזמן ניסיתי להוריד אותו והא היה אדום נורא.

ואת כל שאר הדברים שקרו לי לא ראיתי. כי כנראה שהזכרון מהם לא היה חזק.

נדקרתי בווריד של הזרוע, הכל התפוגג ונעלם. לא רציתי שזה יקרה, אבל זה בכל זאת קרה.

מת'יו עמד מולי עם פנים אטומות.