פחדים ומחשבות

[IBelieveInMyself]

פחדים ומחשבות.... למי אין אותם?

אני מעוניין לדון איתכם על עניין הפחד, למה הוא קיים? מדוע כשאנו פוחדים אנחנו לא יכולים לעשות כלום עד כדי חוסר תזוזה?
הרי פחד זה משהו שמגיע ממשהו מוכר-
נניח פחד קהל, למי אין את זה? משהו כמו 90% מהאנשים חיים כל יום עם פחד מעיק שנקרא "פחד קהל".
הפחד ככל הנראה מגיע מחוויה או רגש שעברו בעבר הקשור לעניין זה- עמידה מול קהל.

עכשיו השאלה שלי היא איך זה שיש לנו פחד קהל בפעם הראשונה שאנחנו עומדים מול קהל?
נניח יש נער בן 17 שאף פעם, בכל ה-17 שנות חייו, לא עמד מול קהל, וכשהוא צריך לעמוד מול הקהל הוא מתחיל לפחד ולקבל רגליים קרות?
הרי הפחד הזה אמור לנבוע ממשהו שהוא חווה בעבר שקשור לדבר זה, אז איך הוא מפחד בדיוק אם זו הפעם הראשונה שלו?

למה תמיד הפחד מגיע גם כאשר עברנו את הפחדים והתמודדנו איתם במצבים וסיטואציות שונות ומשונות?-
ראו דוגמא על פחד קהל כאשר כל פעם שמישהו בא להרצות ואו להופיע מול קהל הוא כל פעם מפחד מחדש.

למה?!
ממה הדבר הזה שנקרא פחד נובע? מה המטרה שלו והאם יש משהו שנוכל לעשות על מנת לדלל אותו ולגרום לו להיעלם מחיינו?!


ועכשיו לגבי המחשבות:
אני מאמין שכל אדם באשר הוא מפחד על מה אנשים אחרים יגידו עליו, מה יחשבו עליו ואיך יתנהגו אליו.
למה יש לנו את הפחד הזה? למה באמת אכפת לנו בכלל מה אנשים אחרים אומרים עלינו, אפילו אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים?


דיון מהנה מאוד

[Agent Chuck]

כל הכבוד על הפעילות שלך, סחטיין.
רק נכנסת, וכבר אתה משקיע - עשר עשר אחי!

כתבת בידיוק את מה שרציתי לכתוב.

למה אנחנו מפחדים בפחד קהל למשל? כי בראש ובראשונה הפחד הוא מהקהל. מה יחשבו עלי? איך אני מדבר? יצחקו? יקשיבו לי? זה מעניין אותם?

גם אם אתה בטוח 100% בחומר אותו אתה הולך להעביר, עדיין לפעמים יש לך את הפחד הזה (אני מאמין שכלל שיש לך ניסיון רב יותר, ככה הוא כמובן גם יורד הפחד).

אבל בתחילת הדרך אני בטוח שלכולם יש את זה.

הפחד הוא מהחברה הביקורתית שכל דבר מבקרת אותך.
אם בטעות תגמגם, אם תגיד משהו לא נכון, אם תבלע מילה פה, תעצור לשניה, תבטא מילה לא נכון. מבין אחי?

אם החברה לא היתה כ"כ "רעה" נגיד ואם אדם היה עושה טעויות למשל ולא היו מבקרים אותו ממש, אלא היו מבינים, אומרים לא נורא זה בסדר, תמשיך בבקשה
אז אנשים לא היו מפחדים לטעות. כי אתה יודע שאחרי הטעות לא תבוא ביקורת או לעג כלשהוא, אלא להפך דירבון שידחוף אותך קדימה.

בראש ובראשונה אם אני רוצה שהחברה תהיה כזאת, אני עצמי צריך להיות כזה בכדי להוות דוגמא - לכן מי שמזדהה איתי, אנחנו צריכים לא להעביר ביקורת על האחר, ואם הוא טעה או עשה משהו מלחץ כזה או אחר - צריך לעודד אותו, לאמר לו שהכל בסדר. כל הכבוד לו, שימשיך בבקשה.
להחזיר לו את הבטחון.

אהבתי מאוד את הדיון!

[ShinTen]

הרי הפחד הזה אמור לנבוע ממשהו שהוא חווה בעבר שקשור לדבר זה, אז איך הוא מפחד בדיוק אם זו הפעם הראשונה שלו?

זה לא חייב להיות קהל. מספיק שהוא היה בציבור ואמרו לו שבגלל שהוא X או שהוא עשה Y וגרמו לו להעלב הוא פשוט חווה את זה בתת מודע או משה וכזה. לא הקהל עצמו אלא ההרגשה ההיא שפשוט באה שוב.

ופחד זה תגובה הגנתית.

[Awake1]

הכל תלוי עד כמה אתה לכוד בתוך המחשבות שלך.

בנאדם שמקפיד לעשות הרבה ספורט ונמצא כל הזמן בתזוזה,יהיה פחות ביישן ממישהו שהורגל כל הזמן לשבת בבית ולא נמצא הרבה בתזוזה.

חוסר אקטיביות>פחות נוכחות>לכוד בתוך המחשבות>ביישנות

אי אפשר לנצח את הביישנות,בלי מספיק נוכחות


אגב,יש לך פוסטים מעולים,כל הכבוד ותמשיך להשקיע!

[XsonicX]

לפי מה שקראתי ממקורות שונים, ישנה "תודעה קולקטיבית" שכזאת, מספיק שאחד מאבות אבותינו קפץ פעם מצוק גבוה ומת, ככל הנראה אתה תפחד מלקפוץ מצוקים גבוהים.

ועכשיו לגבי המחשבות:
אני מאמין שכל אדם באשר הוא מפחד על מה אנשים אחרים יגידו עליו, מה יחשבו עליו ואיך יתנהגו אליו.
למה יש לנו את הפחד הזה? למה באמת אכפת לנו בכלל מה אנשים אחרים אומרים עלינו, אפילו אנשים שאנחנו בכלל לא מכירים?

מכיוון שאנו יונקים. הקלף שהחזקנו בשרוול שאפשר לנו לשרוד עד היום ולדינוזאורים הגדולים לא אלה הם חיי הקהילה שלנו, ה-"ביחד", ה-"שניים עדיפים על פני האחד"... ברגע שאחרים לא יחבבו אותך, ככל הנראה אין שום סיכוי שתשרוד.

[rodney1]

מחשבות יוצרות את המציאות.

אם תנסה לרקוד בציבור של 100 אנשים שהולכים ברחוב..אתה תרגיש מפוחד כי המחשבות שלך עוטפות אותך בכל מיני שטויות...
אבל אם נוסיף אלכוהול למשוואה ובעצם גורמים למחשבות להעלם...אפשר בקלות לרקוד

[blancos]

כי קוראים לזה פחד/ לחץ, אני אישית קורא לזה התרגשות..