מתבגריםמישל היא נערה מתבגרת שנשמרה היטב בחיק משפחתה. היא מתאהבת בנער בן גילה והידידות שנוצרת ביניהם מגלה לה את הצד המר והאפל של גיל ההתבגרות, דברים שאותם חשבה לאפשריים רק בסרטי הפעולה שמקרינים בטלוויזיה. מוזיקה, מסיבות, סקס, סמים, אלכוהול, הפרעות נפשיות, כל זה רק מחצית מהדברים שאותם מישל תנסה להבין, בעוד תמימותה נסדקת ומאפשרת לפן ההרסני של החיים להגיע גם אליה.
פרק 1
"תהיה גבר", היא אומרת ומושיטה לו את מה שנשאר מהג'וינט.
הוא לוקח ומשיב לה חיוך משועשע מבעד לעפעפיים סגורים למחצה, מעשן את שנשאר. "את הבחורה הכי מדליקה שאני מכיר"
כמה דקות של דממה ואז היא מרגישה את ידו על גבה, הוא מושך אותה אליו. היא מסטולה, זורמת.
מתיישבת עליו באלגנטיות, רגליה הארוכות משתי צידיו, הם מתנשקים.
"חכה", היא אומרת, אני נשואה היא רוצה להזכיר לשניהם, אבל המילים לא יוצאות.
הם לא מחכים.
האהבה ביניהם לוהטת אחרי שנים של שתיקה, והם משלימים בייאוש כל רגע אבוד.
ההיגיון פוקד עליהם להפסיק, אבל שניהם כבר מזמן חצו את גבולותיו.
הם ממשיכים להתעלס, שם בפינה החשוכה שמוסתרת מעיניי הסקרנים, על מדרגות האבן הקרות. פעם אחר פעם, אל תוך הלילה.
הם שוכבים זה לצד זה בשתיקה ויודעים שהמעשה כבר נעשה, כל אחד מהם שמח ומתחרט בו-זמנית.
"בואי נעשן" הוא אומר.
"אתה מכור" היא עונה לו בעצב, יודעת שהוא שוב מחפש דרכי מילוט מהמציאות הקודרת, "בקרוב לא יישאר ממך כלום"
"זה לא משנה, מישל", הוא משיב בחיוך קפוא, "שום דבר כבר לא חשוב"
"למה?" היא שואלת.
אבל השאלה נותרת תלויה באוויר, ללא מענה. כמו גם השאלה האחרת שנמצאת ביניהם זמן כה רב.
לפני 3 שנים
"מה דעתך על זה?" אומרת קים ומדגימה לי בגאווה את הרכישה האחרונה שלה, חצאית מיני משובצת וגופייה שחורה צמודה שחושפת חלק ניכר משדיה המלאים. "אני מצפה בקוצר רוח שתכירי את כל החבר'ה!"
אני נזכרת בחרדה החברתית שלי, ומשיבה לקים חיוך מהוסס.
החבר'ה שלה לא יושבים רחוק, לוקח לנו פחות מעשר דקות להגיע.
אני רואה עשרות מתבגרים יושבים וצוחקים, מחזיקים בידיהם כוסות עם וודקה ורדבול. מישהו מתנדנד בצד.
שני פרצופים מוכרים מופיעים, הבחורים החדשים מבית ספרנו. אחד גבוה ורזה, סולן להקת רוק מפורסמת, שובר הלבבות. השני, בחור שמנמן עם חיוך מדבק, "מישל! איזו הפתעה, נעים לראות אותך כאן" הוא אומר.
הוא מתקרב לתת לי נשיקה אבל אני מתחמקת, "לא טיפוס של נשיקות" אומרת קים. ארבעתנו צוחקים.
"אפשר להציע לכן משהו לשתות?"
"למה לא?" אני אומרת.
"את שותה נקי?"
אני מסמיקה. "מה זה?"
הוא צוחק. אני צוחקת. קים והבחור הגבוה מתרחקים.
"אני אראה לך" דעתי מוסחת בחזרה. הבחור השמנמן תופס שתי כוסות ושותה אותן זו אחר זו.
"זה לא נראה טעים" אני אומרת אחרי שאני קולטת מבט קל של גועל על פניו.
"לא זה לא"
"אז למה אתם שותים את זה?"
"כדי להנות!" הוא אומר, "מסורת של ימי שישי"
אני לוקחת את הכוסות, ובנשימה אחת גדולה, שותה את שתיהן.
"דרך אגב," הוא אומר, "קוראים לי אייל"
"נעים מאד אייל" אני משיבה בחיוך ומושיטה את ידי. הוא תופס את ידי ומנשק אותה, אנחנו צוחקים.
אתה בחור מקסים, אני חושבת לעצמי, ואיכשהו אני מרגישה שאנחנו קשורים זה בזה מעתה והלאה.
הערות- אני חדשה בפורום, וכל המטרה שלי היא להכיר לאנשים את הסיפורים שאני כותבת ולקבל חוות דעת, הערות והמלצות.
אני מקווה להשתלב בקהילה ולהכיר אנשים אחרים שכותבים, לשפר את המיומנויות שלי ולעזור לאחרים לשפר את שלהם.
מקווה שתאהבו את מה שהבאתי לכם זה עתה, ותצפו להמשך, ואם לא, יש לי עוד הרבה סיפורים יותר מוצלחים ופחות מוצלחים להציג!
קריאה נעימה ויום טוב לכולכם![]()



ציטוט ההודעה
