פרשת ויקהל פקודי- הרב כפיר ברוך מבורך דדוןמעיינה של תורה
"כל הזהב העשוי למלאכה"
כותב האור החיים הקדוש בתחילת פרשתינו שבזהב המשכן נעשה נס, שידוע כי בעשות האדם כלי, מזהב או משאר מתכות, מתמעטת המתכת ממשקלה ע"י ההתכה והיציקה, ואילו בזהב המשכן לא חסר כלום, וכל הזהב נכנס למלאכת הקודש ולא נותר ממנו דבר לבטלה, וכ"כ האלשיך הקדוש בפירושו לתורה. ולכאורה יש להבין מה טעם לנס זה שהוא שינוי גדרי הטבע שמתכת לא תחסר בהתכתה וביציקתה?
ויש לומר שהקב"ה חס על ממונם של ישראל, והואיל ותרמו מכספם לעשיית המשכן, לכן עשה הקב"ה נס שלא חסר מכספם דבר, וכדי ללמדנו זהירות בכספי ציבור, שלא לזלזל בהם ושלא להוציאם לריק. ועוד יש לומר שנס זה בא ללמדנו שהנותן מכספו לצדקה אינו מפסיד דבר, כדברי הרמב"ם (הלכות מתנות עניים) לעולם אין אדם מעני מן הצדקה, וכן הובא בש"ע יו"ד (סימן רמ"ז סעיף ב').
ועוד יש לומר שבחפצי העולם הזה יש שחיקת החומר, שכל דבר שמרבים להשתמש בו נשחק ונפסד, כגון, כיסא במשך הזמן נעשה רעוע וצבעו נקלף וברבות הימים נשבר. אולם זהב המשכן הוא למעלה מן גדרי הטבע, ולכן איננו נשחק כשאר כל המתכות, ומשום כך גם הזהב לא נחסר בעת היציקה וההתכה, וכן אמרו רבותינו (חגיגה כז.) שמזבח הזהב על אף שהיה כעובי דינר, לא נחסר הזהב שעליו בעת ההקרבה על גביו, וללמדנו כלל שעובד בעבודת ה', אינו מתעייף ואינו יגע לעולם, אלא כוחותיו מתחדשים תמיד. כדברי הנביא ישעיה: "וקוי ה' יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא יגעו, ילכו ולא יעפו", וכן אמרו רבותינו: זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מיושבת עליהם, כי בעבודת ה' אין שחיקות החומר, אלא יש התחדשות והתעוררות כל יום מחדש.
ומשום כך נעשה נס בזהב המשכן שלא נחסר ממנו דבר ללמדנו שכך עבודת ה' צריכה להיות, ללא שחיקת החומר אלא עם כוחות מחודשים.
ויהי רצון, ונזכה לעבוד עבודת ה' בלבב שלם.
“אשר ציוה ה‘ לאמור“ - הרשב“ם בתשובותיו (סימן תקפ“ב)אומר, כי מצווה לפרסם שמותיהם של האנשים המנדבים את ממונם לדבר מצווה. זהו שאמר הכתוב: ”אשר ציוה ה‘ למשה לאמור....“ אעפ“י שצדקה צריכה להיות בסתר, ככתוב: ”מתן בסתר יכפה אף“, בכל-זאת בנדבה לדברים שבקדושה ”ציוה ה‘ לאמור“ - מצווה לספר ולפרסם.
"כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר, "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (תלמוד בבלי, שבת קיח, ע"ב. ).
שבת שלום לכולם



ציטוט ההודעה

