מידע מעניין שאולי יעזור לכם, אם לא בזוגיות הזו לפחות בזו שתבוא בקרוב.

הרוב הגדול בינינו היה באיזשהו קשר אחד לפחות בחיים. אולי יותר טוב, אולי פחות, נמשך שנים או שעות. אבל לרוב הגדול בינינו היה איזשהו סוג של קשר. בכל קשר יש עליות ומורדות, ובכל קשר ישנן כמה מורדות שמתפתחות למשברים, בחלק מהקשרים מתפתח אחד המשברים לפרידה ולסיום הקשר. לעתים אנו מרגישים זמן מה לפני-כן את האדמה רועדת לנו מתחת לרגליים ואת הסוף ממשמש ובא. בדרך כלל ברגעים האלה אנו מרגישים חסרי אונים, במיוחד כשאנחנו מוכנים לעשות הכל בשביל למנוע את הפרידה. ההרגשה האכזרית שזה חזק מאיתנו ושאין דבר שנוכל לעשות קשה מנשוא, אך האמנם כך הדבר? האם באמת אין שום דבר שנוכל לעשות? להפתעתנו המדע אומר אחרת.

במשך שני העשורים האחרונים התגלו פריצות דרך בתחום האהבה והזוגיות במדע. גילוי הPEA בשנת 1991, שלמי שלא יודע התגלה כהורמון ההתאהבות, וזכה לכינוי "החץ של קופידון". יחד עם הPEA זכה המדע לתגליות רבות נוספות בתחום הכימיה של האהבה. בין תגליות אלו ניתן למצוא אודות האוקסיטוצין, הוזופרסין, הסרוטונין, הדופאמין וכמובן לא ניתן לשכוח את שני ההורמונים שאנו מכירים כבר מזה שנים הטסטוסטרון הגברי והאסטרוגן הנשי. המדע יודע היום לא מעט אודות ההורמונים והנוירוטרנסמיטורים האחראיים לתחושת ההתאהבות שלנו. מה הקשר בין כל זה ובין ספינת הזוגיות הטובעת שלנו? מתברר שקיים קשר שכזה.

ניקח לצורך העניין את הנוירוטרנסמיטורים אוקסיטוצין ודופאמין. המדע יודע היום ששניהם קשורים בקשר הדוק לרגש האהבה הרומנטית. במידה והזוגיות שלנו דועכת אנו יכולים להסיק כי הסיבה לכך היא ירידה מסוימת ברגש האהבה הרומנטית אצל בן הזוג שלנו. גם אם הירידה היא לא טוטאלית או קיצונית ברמה גבוהה עדיין ניתן לשער כי מדובר בירידה. אם כך כנראה מדובר, כך אנו יכולים להסיק, בירידה למעשה בנוירוטרנסמיטורים (הורמונים) האחראיים לרגש האהבה הרומנטית. כעת זה זמן מצוין להוסיף נתונים נוספים הידועים למדע כיום. הנתון הראשון שיפתיע אותנו הוא כי ניתן להעלות משמעותית את רמות האוקסיטוצין באמצעות מגע אנושי. נופתע אפילו עוד יותר לגלות שאנו יכולים להעלות לעצמינו את רמות האוקסיטוצין אם נלטף את עצמינו. אך מתגלה כי אם אדם אחר הוא הנוגע בנו בצורה שנעימה לנו הוא משפיע בהרבה על רמות האוקסיטוצין שלנו מאשר מגע עצמי. אז למעשה יתכן כי אם ניגע יותר בבן זוגנו בדרך נעימה ואפילו לא בהכרח מינית הדבר ישפר את הזוגיות שלנו.

הנתון המעניין הנוסף שלדעתי יפתיע אותנו הוא שניתן להעלות משמעותית את רמות הדופאמין שלנו על ידי תחושת מסתורין ואתגר. אולי בן הזוג שלנו כבר לא רואה בנו אתגר או לא רואה בנו משהו מסתורי כמו איזה אגוז קשה לפיצוח. על פי המדע ניתן להבין כי הדבר גורם לירידה משמעותית בכמות הדופאמין וירידה זו גורמת לתחושת "שיעמום" בקשר ותחושת "שיגרה". על פי כך אנחנו יכולים למעשה להבין כי אם רק ניתן לבן הזוג שלנו שוב עניין, מעט מסתורין מאיתנו, מעט אתגר, ולא נמהר מיד לספר לו הכל. אם אולי למשל נגרום לו לחשוד שיש דברים שהוא לא יודע עלינו (אפילו שאנחנו לא בהכרח מסתירים ממנו בכוונה) נחזיר לו את רמת הדופאמין. ואפילו אם רמת הדופאמין לא תהיה כפי שהייתה עדיין מתברר שנעלה משמעותית את הסיכוי שהפרידה תימנע.

זה היה מעט חומר למחשבה,
אני יותם לוי, סטודנט לתואר ראשון בביוכימיה באוניברסיטה הפתוחה.
שנים של למידה אודות הביולוגיה והכימיה של האהבה הביאו אותי להאמין כי האהבה, ההתאהבות והזוגיות הן כמו כל דבר בעולם- צירוף של כימיה, פיזיקה וביולוגיה. במשך השנים האחרונות עזרתי על פי מידע זה לעשרות נערים ונערות בתחום האהבה והזוגיות.
התוצאות מדברות בעד עצמן, אני מקווה שגם לכם עזרתי מעט.