מפיל אותי (17)
קשה לי בתקופה האחרונה.
כששואלים אותי מה קורה, מה שלומי, אני תמיד אומרת בסדר, בסדר גמור. אם ממשיכים לשאול מה קרה אני מתעצבנת. אני לא רוצה לספר כי - חוץ מהעובדה שלי אין מושג מה קורה - אני לא רוצה לצאת חלשה. זה אף פעם לא קרה לי- מצב שאני לא מספרת כי אני מפחדת שיחשבו שאני לא חזקה מספיק, חלשת אופי, בדרך כלל לא אכפת לי מה חושבים. ולשם שינוי יש לי למי לספר, יש לי חברות מקסימות ואפילו אדם מיוחד ומקסים שנוצר בין שתינו קשר שלא נוצר לעיתים קרובות בין אנשים. אף פעם לא הרשיתי לעצמי להגיע למצב כזה.
ואני מפחדת משטויות, באמת משטויות.
מהבגרויות. אף פעם לא חששתי ממבחנים.
מהחושך!!!! (Dafuqqq)
משיחות על משהו אחר חוץ מטלוויזיה ובגדים
ממה שאנשים חושבים!! ממתי אכפת לי?! מאז כיתה ז׳ אני לא מתחשבת בדעות של אנשים, מה קורה?
אני מרגישה שאני מתפרקת, כל יום משהו אחר נתלש ממני. פעם זה פנימי, פעם חיצוני.
אני מפחדת להתפרק.
לא מתאים לי להתפרק עכשיו.
או בכל זמן אחר.
אני ישנה המון. המון. תמיד הייתי הטיפוס שאוהב לישון מאשר לעשות דברים, אבל לא עד כדי כך שאני ישנה בערך 14 שעות ביום.
כמעט כל לילה אני נרדמת עם כרית ספוגת דמעות. במקלחת. אני בוכה. הרבה.
הביטחון העצמי שלי מהשמיים צנח לרצפה.
אני מדברת פחות.
חושבת פחות.
אני פחות
אני.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי grass
ספוילר: 
