מרגיש בודד.
אני יודע שחלק מכם תכתבו לי צרות של עשירים אבל כל בעיה לבן אדם כשלעצמו זו נראית הבעיה הכי גדולה בעולם אם הוא לא יערוך השוואות בינו לבין אדם אחר, שלא תבינו לא נכון אני אומר תודה על כל מה שיש לי אבל את זה כבר תראו בהמשך..
אז מי שיודע את הסיפור שלי ידע מי אני מאחורי האנונימי, אני לא כותב את באנונימי כי אני מתבייש או משהו, אלא כי יש אנשים מהעבר שלי שהיו מתחברים לכאן ואני לא יודע מה עם זה היום אבל אני לא מוכן לקחת את הסיכון שיראו שכואב לי בעוד שלהם טוב..
אז יצאתי עם מישהי הרבה זמן, נפרדנו ולאחר כך זמן מאוד קצר כל אחד מצא את הפינה החמה (האחרת) אצל השני\ה - בן\בת זוג אחרת.
טוב אצלי זה לא היה בדיוק ככה, כי יצאתי עם 2 3 בחורות לאחר הפרידה ולא התפתח מזה כלום, זה התחיל ונגמר בסרט או באיזשהי מסעדה.
למה?חלק מהן לא מצאו חן בעייני ואולי גם אני בעיני חלק, מה שכן בטוח שלא רציתי מישהי רצינית אחרי כל כך הרבה זמן שחלקתי את חיי עם בת זוג.
אצלה קרה בדיוק ההפך, סיכמנו פחות או יותר שאחרי הפרידה לא נצא עם אף אחד\ת בכדי לא להכאיב לשני וגם בשביל הכבוד שהיה בינוני, אבל הסכמים אחרי פרידה שווים לתחת, אני לא יודע מי שבר את ההסכם מבינינו, מה שאני יודע הוא שאני יצאתי עם מישהי כבר אחרי שבוע, מה שכן לא תכננתי לעשות את זה בפומבי בכדי לא לפגוע בה וגם המטרה שלי היתה לנקות את הראש, יכול להיות שבעקבות זה שיצאתי עם כמה בחורות במהלך הימים הראשונים של הפרידה הטרייה הוביל אותה לצאת עם מישהו.
מה שקרה הוא שכמו שסיפרתי הפגישות שלי עם אותן בחורות לא היו רציניות, מבחינתי בעיקר ואילו היא שוב התמסדה ועד היום היא יוצאת עם אותו אחד(שלושה חודשים) אני יודע שזה רציני ביניהם.
אין לי בעיה עם זה באמת, אני כבר לא אוהב אותה,ידעתי שהיא לא בשבילי והשלמתי עם זה.
מה שגורם לי להיות בודד הוא שבתקופה האחרונה אין לי אף אחת, אני לא יודע אם זה ההרגל או שזה האופי שלי אבל אני רגיל לחלוק את חיי עם בת זוג, כיף להיות נאהב, כיף לעבור משברים והצלחות ביחד, כיף לעשות דברים עם המשפחות של שנינו ביחד, כיף לדעת שהכי חרא לך בחיים וגם שאתה אשם בשבילה כל העולם דפוק ואתה מושלם, אין מה לעשות, בת זוג זו מישהי שגורמת לך להרגיש א-ת-ה במלוא מובן המילה, היא ממלאת אותך בביטחון ובמוטיבציה להמשיך הלאה ולתת אקסטרות מעצמך שלולא תמיכתה לא היית יודע שאתה מסוגל לזה.
היום אין לי את זה וזה מאוד חסר לי, אני יודע שאהבה לא קוראת ביום אחד וגם אם מחפשים לא מוצאים אבל זה מאוד חסר לי..
אפשר לחלק את השלושה חודשים מאז הפרידה לשני חלקים:
התקופה הראשונה היא תקופה פחות או יותר של חודש וחצי- חודשיים שבה נהנתי מכל שנייה שאני לבד, מבלי לתת ד"וח על מתי אני חוזר או עם מי אני יוצא ומה אני עושה..
החודש האחרון הוא נטו בדידות, במהלך השלושה חודשים האלה מצאתי את עצמי חווה די הרבה מיני משברונים קטנים שהתמודדתי איתם לבד בהצלחה, היה חסר לי את הבחורה הזו שיהיה אפשר לפרוק לה(לא ולא לידידה) למישהי שתיתן לי עצות שתנחם, עם זאת אני שמח שהתמודדתי איתם לבד כי זה חישל אותי, בכלל אני חושב שכל התקופה הזו הפכה אותי לבן אדם יותר חזק נפשית.
מבן אדם שבפרידה הראשונה(לפני שנה) לא היה אוכל כלום וירד 14 קילו ובכה כל היום ולא יכל להישאר דקה לבד וכל היום דיבר על כל כמה שרע לו וכמה שהוא לא רוצה להיות בעולם הזה אני חושב שהפכתי לגבר ולבן אדם יותר חזק, התחשלתי ואני יודע שבאכזבות הבאות(נקווה שלא יהיו) אני לא ארגיש כמו שהרגשתי, וגם אם כן למדתי ואני יודע איך להתמודד עם זה היום.
מה שקורה היום שאם פעם אחרי הפרידה כן היו לי את הסטוצים האלה אז אין את זה כבר היום ולפעמים הביטחון מתחיל לרדת ואני מתחיל להיכנס לבלבלה ואז זה מדכא אותי עוד יותר.
אני מרגיש שאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, בתקופה הארוכה הזו שיצאתי עם הבת זוג שלי הרגשתי שלם, הרגשתי אני, למרות שגם היו ריבים היא היתה אי השפיות שלי, עם זאת גם הרגשתי חנוק וחשק להיות לבד ולהשקיע בעצמי יותר, היום שיש לי את זה אני מרגיש בדיוק את ההפך וזה גם מה שמונע ממני ללהיכנס למערכת יחסים בשיא הרצינות וביותר מוטיבציה, היום אני די מהסס ויכול להיות שאני זה שמונע מעצמי ולא רק אותן בחורות.
אני לא מרגיש שלם עם זה, אני לא יודע אם אני בשל שוב למערכת יחסים כמו שהיתה לי קודם כי אני לא רוצה להרגיש כפי שהרגשתי איתה (להיות לבד לפרוץ גבולות וכו') אני יודע שכשיש לך משהו אתה רוצה את ההפך.
מה שגם שנהייתי יותר בררן, היום אני יודע מה אני רוצה מעצמי, אני לא מוכן לזרוק לפח עוד שלוש או ארבע שנים מהחיים שלי בשביל מישהי שאני אצא איתה מתוך פשרה כי זה מה שקרה לי עם החברה הראשונה.
היינו הרבה זמן בקשר אינטימי ואף פעם לא ראיתי אותה כמישהי רצינית, עד שיום אחד היא אמרה לי שאם זה לא יהפוך לרציני לא נמשיך(חשוב לציין שלא היו לי רגשות אליה באותו זמן) ואני אמרתי לעצמי :" מה אכפת לך? אף פעם לא היית עם מישהי בקשר רציני, תלמד דברים חדשים, תתנסה ותחווה, לא יתאים לך תחתוך.."
מה שאני בא להגיד כאן שלא נכנסתי איתה למערכת יחסים מתוך הסיבות הנכונות אלא כברירת מחדל ולא מעורב רגשית.
שוב, אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי, מצד אחד אני לא רוצה להיות לבד ואני כן רוצה מישהי שתתמוך בי כמו שזו היתה פעם.
ומצד שני אני לא בטוח שזה מה שאני רוצה את זה..
עוד דבר שמפריע לי הוא שהיא סוג של המשיכה בחיים והיא לא נשארה לבד כמו שאני נשארתי והיא לא הרגישה כמו שאני מרגיש(אולי כן אבל כשיש לצדך מישהו זה יותר קל ואף מעביר את זה, ואני בטוח שזה מה שקרה עד עכשיו אם היא עדיין איתו ולא משנה מאיזה סיבות הם התחילו לצאת מה שכן, מהתאהבות או מרגשות זה בטוח לא)
כתבתי בהתחלה שחלקכם תגידו לי שזה צרות של עשירים ואם עדיין לא הבנתם למה אני אספר כאן..
יש לי את המשפחה הכי מדהימה בעולם, תומכת, עוזרת, אוהבת, יעשו הכל בשבילי ותמיד הם יהיו לצידי.
אף פעם לא היתה לי בעיה חברתית, תמיד הייתי במרכז, מצחיק, זורם, מקובל, נערץ.
אני כרגע בצבא (סוג של) והולך לי טוב מאוד, מוציאים אותי לקורסים אני מתחיל עוד מעט קבע עם משכורת התחלתית של יותר מ7000 ש"ח.
כרגע אני עובד תוך כדי הצבא ואין לי שום בעיה כלכלית, אני קונה לעצמי מה שאני רוצה, יוצא וחוסך.
אני יודע שמישהו אחר כשיראה את זה יגיד לי שאני מפונק או מה אני מתלונן בעוד שיש אנשים שכותבים כאן שאין להם רבע ממה שיש לי פה,אני יודע, אני לא כותב את זה בשביל להשוויץ או בשביל שאנשים יתרגזו שיכתבו לי מה אתה מתלונן, אני רק רוצה לומר ולהראות שלמרות כל הטוב הזה עדיין חסר לי משהו ואני מרגיש שמשהו נעקר מליבי וחסרה לי הפינה החמה זו.
מי שרוצה מוזמן להגיב, מי שלא...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי rodney1
