פרשת נשא -רוח שטות (עלון אהבת אחים)

"איש איש כי תשטה אשתו"
חכמינו הקדושים במסכת סוטה )דף ג( מדייקים ממילת תשטה,
שאין הכוונה שהיא רק נטתה מן הדרך הרצויה, אם כן הייתה
התורה אומרת כי תטה אשתו. אלא רמזה לנו התורה שנכנסה
באשה הזאת רוח שטות. וזה הכוונה תשטה. ומכאן למדנו, שאין
אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.
הבעיה היא, שיש כאן מעגל קסמים שהוא לא נגמר. כאשר יש
חוסר ישוב הדעת מתעוררת באדם רוח שטות והוא חוטא. –
והחטא מכניס בו רוח שטות נוספת והרוח שטות הזאת מביאה
אותו לחטאים נוספים. ובסופו של דבר, מוצא האדם את עצמו
מורגל במעשים רעים בצורה כזאת שהוא כבר מבין את עצמו.
בדיוק כפי שהמשוגע מבין שהמעשים שלו הגיוניים.
למעשה, חולי השיגעון יכול להתבטאות במישורים רבים. יש
משוגע המתגולל באשפתות כאשר ריר נוטף מפיו. יש אדם
השומר על עצמו מבחינה חיצונית, אבל יש לו חולשה נפשית מול
תחומים מסוימים כמו הימורים, שתיה חריפה וכדו', ויש משוגע
המתגולל באשפתות מבחינה רוחנית. יתכן שיש לו כבוד ותהילה
בקרב סובביו, ייתכן שהוא מדען נכבד, אבל בהשקפת התורה
הוא מכונה משוגע. לא פחות ולא יותר. –
האמת היא, שהרוח שטות שייכת גם אצל אדם ממותן יותר. כל
מעשה המסכן את עתידנו לאחר מאה ועשרים שנות חיינו, כל
שריפת זמן עבור דברים של מה בכך, כל התמכרות לתאווה
המזיקה לנו בגוף או בנפש, כל התעלמות מקיום מצוות
האמורות להניב לנו רווחים אין סופיים. כל זה גם כן נובע
מחסרון דעת. אולי נקרא לזה בלשון עדינה: מיני שגעון...
כאשר רוצים לעזור לאדם חסר דעה נתקלים בבעיות קשות.
ראשית כל, בדרך כלל הוא לא מעוניין שיעזרו לו בכלל. שנית,
גם אם הוא מבקש עזרה הוא מסוגל להשתמש בעזרה הזאת, –
בצורה העלולה להזיק לו. לא לחינם התבטאו חכמינו )במסכת
סנהדרין דף צב( הנותן פיתו למי שאין בו דעה יסורין באים –
עליו. כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו. שנאמר "כי לא –
עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו" )ישעיה כז(
המפרשים מבארים, שהדעת היא המבדילה בין האדם לבהמה.
ועל כן, כל זמן שהאדם משמר את דעתו חל חיוב לרחם עליו –
ולהחיותו. אבל כאשר הוא מאבד את הבסיס הזה אינו מן –
היישוב. ואין לו בכלל שייכות לקיום התורה. ומפני זה, אנחנו
מבקשים בתפילת שמונה עשרה ראשית כל חכמה ודעת, ורק
אחר כך אפשר לבקש על תשובה ותורה ורפואה וכן הלאה )עפ"י
הרשב"א ומהרש"א(.
כאן זועקת שאלה קשה. מה באמת יעשה אותו שוטה שהורגל
בעברות. הלוא יש כאן מעגל קסמים שלא נגמר. הוא ממשיך
לחטוא מרוב רוח שטות. והחטאים גורמים לו להשתגע עוד
יותר. וכאשר הוא חסר דעה, לא מרחמים עליו מן השמים. אם
כן, מה עושים? האם יש איזה עצה לקבלת קצת דעת, וממילא,
להשתחרר מכל השטויות הללו?
יש עצה.
צדקה. כאשר האדם נותן צדקה לעני הוא מרחם על הבריות. –
וכל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים )עפ"י מסכת –
שבת דף קנא(. וכיוון שהקדוש ברוך הוא נוהג על פי כללי
ההלכה, הוא לא ירחם כל עוד שאין לאדם הזה דעת. ממילא,
יהיה צורך להשפיע על האדם הזה דעת. ורק אז יתאפשר לרחם
עליו. וכשהאדם הזה יקבל דעת הוא כבר יימנע מעשיית –
עבירות. שהרי כל עשיית העבירות נובעת מרוח שטות.
זה לא מהלך שעובד ברגע אחד. אבל פרוטה לפרוטה מצטרפת.
אם נתמיד בנתינת צדקה ובעשיית חסד יושפע עלינו דעת –
דקדושה. דעת של בן אדם שפוי בכל המובנים. זה שווה את זה.
עפ"י ליקוטי מוהר"ן ח"א תורה קטז