קח עשיתי על זה פעם עבודה
תולדות חיו של איכמן
אדולף אייכמן נולד ב-1906 בעיר זולינגן שבגרמניה. בצעירותו עבר עם משפחתו ללינץ שבאוסטריה.
בשנת 1932 הצטרף אייכמן למפלגה הנאצית ואחר כך התנדב לס"ס.
בשנת 1934 שירת בתור שומר במחנה הריכוז דכאו.
(המפלגה הנאצית הפעילה עוד בטרם מלחמת העולם השנייה
מחנות ריכוז שאליהם נשלחו 'גורמים עוינים' לעם הגרמני ולמפלגה הנאצית).באותה שנה התקבל אייכמן לשירות
החשאי של הס"ס הס"ד, ובמסגרת שירות זה סייר במזרח התיכון ואף בארץ ישראל. בשנת 1938 התמנה אייכמן לאחראי לגירוש היהודים מאוסטריה לאחר ה'אנשלוס' סיפוח אוסטריה לגרמניה.
בעקבות הצלחתו מונה אייכמן לאותו תפקיד גם בפראג בשנת
1939. ב-1941 מונה אייכמן לראש המחלקה בגסטאפו שעסקה ב"הגירת היהודים בשטחי הרייך הגרמני" לגטאות ולמחנות הריכוז וההשמדה. בעת שירותו בתפקידים אלה היה אייכמן ה'פקיד' הבכיר ביותר שהיה לו קשר עם האוכלוסיה היהודית באירופה הכבושה. אייכמן היה בין יוזמי ועידת ונזה שהוחלט בה על ביצוע ה'פתרון הסופי לבעיית היהודים'. פתרון 'בעיה' זו כלל את שליחת יהודי אירופה למחנות ההשמדה במזרח אושוויץ, טרבלינקה, מאיידנק ואחרים.
משפט איכמן
משפטו של איכמן, שבשנים 1962-1961 נערך בירושלים, ריתק את תשומת-ליבו של הציבור בישראל, ועורר התעניינות רבה בעולם כולו.
היתה זו הפעם הראשונה שפרשת שואת יהודי אירופה נחשפה בפני גוף משפטי מוסמך על כול פרטיה, שלביה והיבטיה.
עיתונאים רבים הגיעו מארצות רבות לירושלים לסיקור המשפט, והציבור בארצות העולם עקב בדריכות אחרי מהלכו וכן התנהלו סביבו דיונים בנושאים שונים ומגוונים, ובהם המישור המשפטי, החברתי, החינוכי, הפסיכולוגי, הדתי והפוליטי.
עם הבאתו של איכמן לארץ הוצא נגדו צו מעצר כדין בידי שופט, ותוקף הצו הוארך מדי פעם בפעם. את החקירה המשטרתית ערכה יחידה מיוחדת שהוקמה לשם כך ,ועבודתה ארכה כתשעה חודשים. הפשעים נגד העם היהודי שיוחסו לנאשם כללו את כול ההיבטים של הרדיפות, לרבות מעצרם של מיליוני היהודים וריכוזם, העברתם למחנות השמדה, רציחתם ושוד רכושם. ואולם, כתב האישום דן לא רק בשותפותו של איכמן בפשעים שכוונו נגד יהודים, אלא כלל גם אישומים בדבר פשעים שנעשו בבני לאומים אחרים, כגון גירוש המוני אזרחים פולנים וסלובנים, ריכוזם, הובלתם למחנות השמדה ורציחתם של עשרות אלפי צוענים, וגירושם של כ- 100 ילדים מהכפר לידיצה.
הובא חומר הראיות בפני בית- המשפט. באמצעות יותר ממאה עדים וכ - 1,600 מסמכים, רבים מהם בחתימת איכמן עצמו, הציגה התביעה בפני בית-המשפט את כול האירועים הקשורים בשואת יהדות אירופה, או, כפי שנקראה בפי הנאצים :
'הפתרון הסופי של בעיית היהודים'.
כל שלבי הרדיפות, החקיקה האנטי-יהודית, ליבוי השנאה למיעוט היהודים, שוד רכוש היהודים, וגרוע מכול : איתורם של היהודים בכול אחת מארצות אירופה שהיו בשלטון הגרמני ובארצות הגרורות והתלויות ברייך השלישי, ריכוזם בגטאות ובמחנות בתנאים תת-אנושיים אגב התעללות בהם והשפלתם, ואחרי-כן רציחתם השיטתית בהמוניהם במטרה להביא לידי השמדת העם היהודי בשלמותו - כול אלה הוכחו בפני בית-המשפט בפירוט רב. התביעה הראתה מה אירע ליהודים בכול אחת מארצות אירופה, מדינה אחר מדינה, מחנה אחר מחנה. הוכחה מעורבותו האישית של הנאשם אדולף איכמן, כמי שהיה ראש המחלקה לענייני יהודים ב'גסטפו'
בכול אחד משלביה של המשימה הנפשעת. למעשה, איכמן הוא שחלש על כול המהלכים שהיו קשורים בהוצאת תוכנית ההשמדה לפועל.
הסניגוריה לא התכחשה למעשה לעובדות העיקריות הנוגעות לאירועים הללו, ולא ניסתה להטיל ספק באמיתות המסמכים שהעידו על היותו של איכמן מעורב במעשי הפשע האמורים. ואולם, היא ניסתה בעקביות להקטין את חלקו של איכמן בכול הפרשה הנדונה, ולהציגו כ'בורג קטן' במנגנון ההשמדה, שנאלץ למלא את הוראות הממונים עליו. גירסה זו לא נתקבלה על דעת בית-המשפט, והוא דחה אותה. הוכח במשפט, כי איכמן הגיע להזדהות נפשית מלאה עם התפקיד שהוטל עליו, ויתרה מזו: התברר מחומר הראיות, לרבות ממסמכים רשמיים ממקורות גרמניים, שבשלבים הסופיים של המלחמה לבש רצונו של איכמן להשלים במידת האפשר את מלאכת השמדת היהודים, צורה כפייתית ממש.
בית-המשפט פסק, כי מכול-מקום טענת ההגנה בדבר צייתנות גרידא להוראות הממונים לא יכלה לעמוד לנאשם מבחינה משפטית, ואולם, הטענה הופרכה במקרה זה גם מבחינה עובדתית, שכן בית-המשפט שוכנע, שהנאשם עשה כול אשר לאל ידו כדי לפרש את ההוראות ולהוציאן לפועל בצורה ובאופן החריפים והקיצוניים ביותר. לפיכך מצא בית-המשפט את אדולף איכמן אשם בעבירות שיוחסו לו, בשינויים מסויימים שאינם בעלי חשיבות רבה, וביום ח' בטבת תשכ"ב (15 בדצמבר 1961) גזר עליו מיתה.
איכמן הגיש ערעור על פסק הדין, ובית המשפט העליון דן בערעור בהרכב של חמישה שופטים, בראשותו של נשיא בית-המשפט, יצחק אולשן. ב - 29 במאי 1962 דחה בית-המשפט העליון את הערעור, ואישר את הכרעת הדין ואת גזר הדין של הערכאה הראשונה. בליל 31 במאי – 1 ביוני 1962, אחרי שנשיא המדינה דחה בקשה להענקת חנינה, הוצא איכמן להורג בתלייה - המקרה היחיד בתולדות מדינת ישראל שעונש מיתה הוצא לפועל ; גופתו נשרפה, והאפר פוזר בים-התיכון מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל.
המשפט ותוצאתו זכו בדרך-כלל להערכה חיובית בארצות העולם, שבהן הוגדר כהתגלמות של צדק היסטורי. היו למשפט השפעות ותוצאות לואי חשובות. אזרחי ישראל, ובעיקר הנוער הישראלי, למדו לראשונה, מפיהם של עדים רבים, כיצד הביאו השיטות הזדוניות והבלתי-אנושיות של הנאצים לידי השמדת המונים מבלי לאפשר התנגדות יעילה של הקורבנות, והבינו, כי תופעה זו אינה צריכה להיות מקור לתחושת אשם ונחיתות. מאידך גיסא עוררו גילויי הגבורה בעת ההתקוממות היהודית בגטו ורשה ובמקומות אחרים התפעלות וגאווה.
המשפט גם הגביר את ההתענינות בחקר השואה, וגרם פעולת שרשרת בניהול חקירות נגד פושעים נאצים והעמדתם לדין. במיוחד הוגברו הקצב וההיקף של החקירות נגד החשודים בביצוע פשעי הנאצים בגרמניה, וניתן לזקוף רבות מהתביעות שנוהלו אחרי-כן בגרמניה נגד פושעים נאצים להשלכות של משפט איכמן ולהלם שפקד את העם הגרמני כתוצאה ממנו.
מחפש חומר על משפט אייכמן(כמה שיותר מהר-דחוף)
:Boxing:
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
