
נכתב במקור על ידי
HaToReF
אני לא יכול לחשוב על זיכרון מסויים
היה לי כל כך הרבה זיכרונות מאז שהייתי בן שנה וחצי ויצחק נולד
תמיד היינו הולכים לבית הלוחם (אבא שלו נכה צה"ל) והיינו שוחים ומשחקים
אני לא אשכח כמה הוא נהנה בבר מצווה שלו
אני לא אשכח איך הוא רקד איתי בבת מצווה של אחותי
אני לא אשכח את השעות שבילינו יחד בבניית הפורום שהיה לנו (שאת שמו לא אפרסם)
אני לא אשכח את השבתות שבהם היינו הולכים לסבתא שלנו ומדברים וצוחקים
אני לא אשכח את השעות שהיינו מבלים במשחק מונפול או טאקי או כל משחק אחר
וגם אני לא אשכח את הרגע שבו הוא נכנס לניתוח אחרי מאמצים רבים שבהם ניסה להניח תפילין, הוא לא וויתר על להניח תפילין למרות כל האינפוזיות שהיו לו ביד
אני לא אשכח את השעות שבהם חיכינו לתשובה וכמה שמחנו שאמרו לנו שהניתוח הצליח
אני לא אשכח את אותו הבוקר השחור שהודיעו לי שיש לו נזק חמור במוח ורק נס יציל אותו
אני לא אשכח את אותם שעות שהתפללנו וקיווינו לנס בבי"ח
אני לא אשכח את אותו היום שאמרו שהמוח שלו מת וכולם כבר חשבו שכולו מת ואני לא רציתי לוותר על הילד שכל כך אהבתי והמשכתי להתפלל ליד מיטתו עד הרגע האחרון
אני לא אשכח את הדרך האחרונה שעשינו בלוויה, אותה הדרך הקצרה שנראתה כאילו נמשכה ימים
אני לא אשכח את החיוך שלו, אותו חיוך ביישן ומקסים
אני לא אשכח את הקול שלו אותו קול שמח בכל פעם שהיה מדבר איתי
אני לא אשכח אותו והוא יהיה חקוק בליבי לעולם ועד
אני אוהב אותך יצחק ולא ישכח אותך לעולם אחי היקר