ועוד בעברית, עוד שאלות ותגובות
והפעם, הסבר מעמיק על מערכת הספירה העברית
- שמעתי על שבט אחד באפריקה שסופר בבסיס 33, וזה כולל אצבעות ידיים ורגליים ואת איבר המין ואת האשכים.
ת: איך זה יוצא 33 ? לי יצא 23
בכל מקרה, בכל התרבויות ניתן לראות קשר בין ספירה לבין אברי הגוף
יש כאלה שסופרים עם רווחים בין האצבעות, יש כאלה שסופרים מפרקים באצבעות (יוגים הודים סופרים 14, 2 באגודל, ו 3 בשאר האצבעות, ביד אחת, וסופרים שוב ושוב נשימות ודברים אחרים, כמו כאלה שסופרים עם מחרוזות תפילה)
- לוח השנה של מרכז אמריקה, הידוע כלוח השנה של המאיה, וידוע גם בשמות:
LONG COUNT CALENDAR
אשר בו ה 21.12.2012 הוא כל כך מרשים,
ומערכת הספירה של תרבויות מרכז-אמריקה, משתמשים בספירה על בסיס 20.
(לא 10 ולא 23 ולא 33)
ת: אני חושב שכבר הצלחנו להראות מקור-טבעי-של-ספירה-עם-אברי-הגוף, שלרוב נותן לנו מערכת ספירה בבסיס 10, ולפעמים בסיסי 20, 23 ו 33, עם אצבעות כפות רגליים ועוד אפשרויות
(20 = מספר האצבעות הכולל של הגפיים האנושיות)
אני חייב להגיד כאן כמה דברים על השפה העברית ועל הספירה העברית, שסובבות מערכת של 22 אותיות/ספרות/מספרים ומערכת של 10-ספרות.
האנלוגיה הידועה לאברי גוף מתקבלת מ-20 אצבעות הגפיים, איבר המין, והלשון.
כנראה שכך זה הולך בעולם עברי ונימול.
כך נאמר בפסוק האחרון ב"ספר יצירה" המפורסם בעיסוקיו במספרים ובאותיות ומערכות של 22 אותיות ו 10 ספרות, ומיוחס לאברהם, העברי הנימול הראשון בסיפור העברי של העברים הנימולים:
--------------
כשבא אברהם אבינו ע"ה הביט וראה והבין וחקר וחקק וחצב ועלתה בידו הבריאה... מיד נגלה עליו אדון הכל יתברך שמו לעד והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אברהם אוהבי וכרת ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגליו והוא ברית המילה. וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו וגילה לו את סודו.
---------------
אך זה רק הסבר אפשרי למקור הספירה העברית.
העובדות הן:
1.
לכל אות עברית יש אחד מ 22 מספרים שמיוחס אליה:
1, 2, 3, ..., 10, 20, 30, ..., 100, 200, 300, 400
2.
משתמשים בזה בכל הספירות.
משתמשים בזה בנומרולוגיה
משתמשים בזה בגימטריה
אך יותר מזה
במערכת הספירה של לוח השנה העברי.
ניקח יום לדוגמה:
כ"ז ב-תשרי (ה)תשס"ט.
ה-27 בחודש הראשון, או השביעי, ב 5769
תשרי הוא החודש הראשון ב 5769, אך כשנותנים לחודשים העבריים מספרים, הוא נקרא גם החודש השביעי.
כ' היא האות ה 11 בא"ב העברי, ונספרת כ 20. (באנגלית K)
ז' היא השביעית ונספרת כ 7. (באנגלית G)
וכך כ"ז זה 27.
תשרי הוא שם החודש, לא המספר שלו.
ת- 400, ש-300, ס-60, ט-9
אז זה יוצא 769
ולפעמים מוספים ה' בתחילת השנה כדי לציין שזה 5000+, כאשר זה לא ממש נחוץ מבחינה מעשית, וכאשר ה' נספרת כ-5, וזה מקובל לכתוב אותה כאן בתאריך במובן של 5000.
לא תמיד זה כל כך פשוט.
יש אותיות שמופיעות ב"שם האלוהים", ולכן קדושות, ולכן לא כותבים בספירה הרשמית
15 ו 16 כ- י"ה (10+5) או כ- י"ו (10+6)
אלא כ- ט"ו (9+6) וכ- ט"ז (9+7)
וזה בא לידי ביטוי בלוח השנה
לרוב בהתאמה לזמן
הירח המלא
זה מראה שהספירה העברית לרוב משתמשת גם ב 10-ספרות (ו 10 מספרים בסיסיים ו 10 אצבעות וכפולות של 10) וגם במערכת ספירה של 22-אותיות
שהיא די בסיסית
ואפשר להרחיב אותה לעוד שימושים: גימטריה של ר"ת, גימטריה אחרת לאותיות סופיות, ועוד הרבה, אך השימוש העיקרי של זה היום הוא בלוח השנה הרשמי
3.
האותיות העבריות הן די "מקוריות".
ראה את היסטוריית התפתחות הא"ב בויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/History_of_the_alphabet
בגדול:
א. פעם השתמשו ב"סימן לכל מילה" או ב"סימן לכל הברה" וב"ציורים" וב"סמלים" ובביטויים אחרים, ובשלב מסוים התחילו להשתמש בסימנים לאותיות, וכך תוך שימוש בא"ב סופי (מספר סופי של אותיות, פחות מ 30 ברוב המקרים), איפשרו אוצר-מילים לא-מוגבל
(גם אם אין לנו 100000000000000000000000000000 מילים, עדיין תמיד אפשר להוסיף עוד, וזה לא חסום, וגם שמות אפשר להוסיף לשפה, אבל אותיות לא)
ב.כיום המדע מאמין שאלפביתים מודרנים התפתחו במקור בכנען/סיני/מצרים, פחות או יותר בתקופת "יציאת מצרים" פלוס מינוס כמה מאות שנים (1500 לפני הספירה) ומבוססים על אלפבית עתיק עם 22 אותיות, בעל התאמה חזקה של אחד-על-אחד לאלפבית העברי שעדיין בשימוש (גם אם צורת כתיבת האותיות וביטויים המדוייק השתנו עם השנים, זה באותו סדר, ובאותו אורך, וגם עם אותה משמעות מיוחסת ל"שם" של האות, כך ד' עתיקה היא דלת, ו' זה וו, ב' זה בית, ועוד 6-7 אותיות ששמותיהן מתייחסים לאיברי גוף שונים....
ומאותו אלפבית מזרח-תיכוני עתיק, מדעית, התפתחו כמעט כל סוגי הא"ב בעולם.
ג.וכך אתה יכול לראות התאמה למשל בין הא"ב העברי לבין הא"ב האנגלי:
א ב ג ד ה ו ז ח
H G F E D C B A
כ ל מ �
N M L K
ע פ
P O
ק ר ש ת
T S R Q
התאמה שכזו ניתן לראות ברוב סוגי הא"ב של השפות המדוברות של האנושות.
ד. י בעברית היא האות העשירית וכך גם J האנגלית.
שימו לב כמה מילים ושמות תנ"כיים בעברית לאנשים ולמקומות ולאלוהים, הם עם י' בעברית ו J בתרגום האנגלי:
יעקב, יוסף, בנימין, אליהו, ישי, יהושע, ישו/ישוע, יונה, יואל, איוב, יהודה, יהודי, ירדן, יריחו, יתרו, יונתן, יוחנן, יה, הללויה, ירושלים, יהו"ה.
כבר הראנו למה המספר שהכי משפיע על הספירה האנושית הוא 10, ושהוא מסמל שלמות וכו, ואנו רואים את זה שוב כאן, לא עם איזה נומרולוגיה, פשוט עם התבוננות באות העשירית בא"ב העברי והאנגלי.
לדעתי גם ראוי לציין, שזו התאמה קצת מוזרה בין העברית והאנגלית פה, שכן י' היא מהנפוצות שבאותיות העברית, בעוד ש J היא מהנדירות שבאותיות האנגלית.
4.
השפה העברית מאפשרת:
א.
להשתמש באברי הפה והלשון בתור שפה מדוברת, ולהשתמש בסימני-פעולות אברי הפה והלשון, בתור שפה כתובה.
ב.
להשתמש באותם סמלים בשביל ספרות ומספרים (במקור אצבעות הן מסמלי הידיים והאצבעות, לא מסמלי הפה והלשון)
ג.
להכניס את "שם האלוהים" לשפה הכתובה, ועדיין להשאיר אותו מחוץ לשפה המדוברת, ובכך ליצור מבנה-שפה שיש בו סמל ל"זה אשר מעבר לשפה המדוברת", גם אם זה מסמן ללא מסומן.
(לכל מסמן בשפה יש מסומן, כמו שילדים לומדים לקרוא עם תמונות, המילה "כלב" היא המסמן, והכלב עצמו, הוא מה שהמילה מסמנת, המסומן. כל השפה האנושית בנויה מקשרים בין מסמנים למסומנים)
(זה גם יוצר אפקט ויזואלי מסוים, שמראה שהשפה העברית היא לא רק לגבי מה שאפשר להגיד ולשמוע ולספור ולסמן)
ד. להשתמש במילים בצורת נקבה בשפה, כאשר המקור הלשוני למילה "נקבה" הוא איבר המין הנשי, ובכך השפה מאפשרת להשתמש במושג-האיבר-הנשי, כדי לבנות מושגים-נקביים-בשפה.
כל מילה, שם, ופועל בעברית הם מחולקים לזכר או נקבה, למעט מעט חריגים.
ניתן לכתוב ג' גברים ו ג' נשים, תוך שימוש באותה ספרה/אות ל-3, אבל המילה-שלוש, משתנה מזכר לנקבה, תלוי מה ואיך סופרים.
ה. לבטא ולכתוב ביד/5-אצבעות (כתיבה) ואף באמצעות שתי-ידיים/עשר-אצבעות (הקלדה במקלדת / חקיקה באבן)
ו. מונותיאיזם ועוד:
לא עוד הירוגליפים וכתב חרטומים ומלכים-פרעונים ופירמידות-מלאכותיות ופסלים-מלאכותיים ושאר סמלי מצרים שאומרים לנו מה לעשות ואיך לחשוב !
5.
אפשר לראות את המספר
2012
כמעין שילוב (לא יותר מדי קיצוני לדעתי)
של 22 ו 10.
ופעם נוספת אנו רואים מקור טבעי לאובססיות 2012
במיוחד אם אנו מקבלים את ההגדרה מעולם-מדעי-המחשב, המתייחסת לשפה אנושית, כאל דבר טבעי, שפה טבעית, (ביחס לשפות מלאכותיות, שפות מחשב וכו')
(אנשים שחילקו לאורך ההיסטוריה את מה שהטבע עושה לטבעי, ואת מה שהאדם עושה למלאכותי, תמיד לא ידעו מה לחשוב על שפה, האם היא טבעית או מלאכותית, אבל כשמנסים להשוות לשפות יותר מלאכותיות, אז יש על מה לדבר. שפה שמשתמשת בא"ב מתייחסת ללא הפסקה לאיך שצריך לבטא עם הפה הטבעי את הסימן, ולכן יותר קשורה לדיבור טבעי, מאשר שפה של "סימן לכל מילה", שבה אין התייחסות שכזו, אלא רק התייחסות ישירה לדימוי ויזואלי, מה שאולי עובר בתור מסר כתוב, אך לא ממש מאפשר לחבר ביעילות בין השפה הכתובה לשפה המדוברת.
(זה אולי מאד עוזר לראות סמיילי מדי פעם, אבל זה ללא ממש יעיל לדבר רק עם פרצופים שכאלה
ושוב אנו גם רואים למה 2012 משפיעה על אנשים בעולם המערבי
- שהושפעו מ 10, ומ 22, ומ 23, ומ 9/11 -
בגלל התאריך שלה בלוח הלועזי.
אם 2012 זה 22 ו 10
ואם 22 ו 10 מסמלים את שלמות הספירה העברית
אז אפילו הצלחנו לראות איך 2012 מסמלת "השלמה של ספירה יחסית טבעית"
בתור שנה בלוח הנוצרי
שכוללת בתוכה 22 ו 10
את אותו 10 בסיסי של כל הספירות הבסיסיות.
את אותו 22 מקורי של מספר האותיות/ספרות/מספרים/שמות/סמלים של האלפבית הבסיסי.
כאשר משני אלה
התפתחו כל סוגי הספירה האנושית
וכמעט כל סוגי הא"ב של שפות האנושות.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי BEM2012
