זוכרת את הקטע על השבי?
יש מקרה די מוכר בפיסיכולוגיה האנליסטית שמתארת מצב דומה ראי ערך "תסמונת שטוקהולם".
החלקים הפעילים במוח שלנו תמיד יחפשו את הערך הכי הגיוני לסיטואציה מסויימת ולרוב ימצאו את העמק של ההזדהות..
המוח שלך מפרש רחמים אמפתיה ונוחות בתור אהבה (פה אני רוצה להיכנס ולומר שאיני מזלזל בשיקול הדעת שלך פשוט מהכתוב זה ניראה ככה)
והמחשבה הזאת של לעזוב אדם אהוב הרבה יותר קשה מהמחשבה של לעזוב אדם הרסני שמושך אותך לכיוון של אבדון ואפילו מסכן אותך..
את צריכה לנקות את הראש שלך להבין מה יותר מועיל עבורך וחשוב מזה מה פחות מסוכן.
לפי ראות עני ולפי הניתוח השטחי שאני מסוגל להוציא מהכתוב, האדם הזה הוא אינו אדם בריא ברוחו והוא עשוי להיות נורא מסוכן לך ולסביבה שלו, באם הייתה לי הסמכות הייתי מאשפז אותו במוסד המתאים. לדאבוני הרב אין בידיי את הכוח הזה ולכן אני נותר עם עצה לך בלבד.
תעצרי את הסיטואציה הזאת מלהתקדם למקום שאליו היא מועדת, מהסיבות שכבר צויינו פה קודם.
באמת שרק הצלחה ואושר אני יכול לאחל לך.
