אוקיי אני אסביר מחדש כי אתה לא לא למדת לא את הטור ולא את השולחן ערוך שלא נדבר על הגמרא שהבאתי.אתה מביא בעצמך שהרמב"ם פסק את "אין הלכה כר"י בן דהבאי" לגבי כל הדברים שאמר, אבל אתה מוסיף שבכל זאת פסק זאת הרמב"ם בתור הנהגה טובה שצריך לשאוף אליה – כדבריי. אבל כאן אתה מגיע למסקנה הפוכה: "מכאן אתה מבין שההלכה לפעמים נפסקת גם מדברים אלו". אני מניח שאינך מתכוון לדברי הרמב"ם שאינו פוסק זאת בתור הלכה, אלא לדברי שאר הראשונים שהבינו בדברי התלמוד אחרת.
ועכשיו, הבה ונראה את הסילוף: אתה טוען שהטור פוסק את דברי ר"י בן דהבאי בתור הלכה פסוקה מוחלטת ומחייבת ולא רק בתור מידת חסידות.
ובכן, זה לשונו של הטור או"ח סי' כ"ה: ואשתו של אדם מותרת לו, לפיכך כל מה שירצה לעשות באשתו עושה, בועל בכל עת שירצה ומנשק בכל אבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה בין שלא כדרכה בין דרך איברים, ובלבד שלא יוציא שכבת זרע לבטלה. ור"י פירש דאפילו בהוצאת שכבת זרע נמי מותר לשמש שלא כדרכה, ובלבד שלא יהא רגיל כן אלא אקראי שעלמא שמתאוה לאשתו לשמש שלא כדרכה, אלא אסור להיות רגיל בכך. עד כאן לשון הטור שם אות באות.
לאחר מכן הביא הטור את דברי הרמב"ם בפכ"א מהלכות איסורי ביאה, שהאריך שם בעניין פרישות והתקדשות ממידת חסידות. ואני חוזר: בדברי הרמב"ם נאמר במפורש שכל הדברים שם הם ממידת חסידות, ובלשון זו הביאו הטור שם.
עוד המשיך הטור להביא עוד את דברי הרמב"ם בהלכות דעות, כמה מזיק הוא לגוף ריבוי התשמיש. גם כאן לא נאמרו הדברים בתור איסורים.
על דרך זו ממשיך הטור ומאריך שם מדברי אגדה כמה ראוי לאדם להמנע מריבוי תשמיש, והאריך שם גם בעניני קדושה, אימתי והיכן אין ראוי לאדם שישמש מיטתו; בסוף הדברים מביא הוא את דברי ר"י בן דהבאי בלשון זו:
"ויש עוד דברים שפוגמים המעשה ומקלקלים אותו, והן מה שפירש בנדרים אמר ר"י בן דהבאי..." וכאן הביא הטור דברים אלו, כאן הוא גם דן האם לא נתקבלו דברי ריב"ד כלל או רק לגבי הפיכת השולחן, ומסקנתו שם שרק לגבי הפיכת השולחן.
ופה אני עומד ושואל: איך ניתן בכלל להעלות על הדעת שהטור פוסק את דברי ר"י בן דהבאי בתור הלכה מוחלטת המחייבת כל איש מישראל, בזמן שהטור פותח את הנושא בהצהרה כוללת המתירה את כל מה שר"י בן דהבאי אסר? איך אפשר בכלל לחשוב שמה שהטור מגדיר "דברים שפוגמים המעשה ומקלקלים אותו" הם איסורים ברורים, פסוקים, ומוחלטים? וכי כך פוסקים דבר לאיסור מוחלט, בלשון עדינה של "פגם ו"קלקול"?
הדברים מדברים בעד עצמם שכל דברי ר"י בן דהבאי אינם אלא ממידת חסידות מפיהם של מלאכי השרת כמובא בתלמוד, אבל מעולם לא עלה על לב איש להורות כן כהלכה מוחלטת, ולחייב מידת קדושה ופרישות זו - שנהגו בה תנאים ואמוראים בהוראת מלאכי השרת - את כל איש מישראל.
הטור באבן העזר אומר כמו שאמרת אך הוא הביא שם את לשון הרמב"ם והציג שאלו דברי הרמב"ם ולאחר מכן הביא את לשונו ופסקו כדברי הראב"ד ולראיה לכך תפתח את הטור באורח חיים סימן ר"מ הלכות צניעות ותווכח בעצמך.
דבר נוסף באותו עניין השולחן ערוך גם באורח חיים סימן ר"מ וגם באבן העזר סימן כ"ה הביא את פסקו שאלו דברים אסורים ולא הולכים אחר חכמים בשאר העניינים אלא רק בעניין של הפיכת השולחן. רק הגהת הרמ"א שבא כדברי הר"י באבן העזר הוסיפה את מה שרוצה לעשות עושה אבל השולחן ערוך עצמו לא פסק זאת להלכה! משמע שחובת ההלכה היא שכל הגדרים עליהם דיבר ריב"ד קיימים ושרירים!
וכשכתוב מלאכי השרת הגמרא ממשיכה ושואלת מה הכוונה במלאכי השרת אז הגמרא מסבירה שאלו רבנן שעטופים בטליתות ולכן דומים למאלכי השרת ולא הכוונה למלאכי השרת באמת כך שאלו לא הנהגות בעלמא אלו הלכות! אז תעשה טובה פתח גמרות תעיין בסוגיות לעומק לפני שאתה מנסה לטעון כנגד כי זה לבדו מוכיח שלא עיינת בכלל בסוגיה והתמכת על מה שאני הבאתי בלבד! וזה כשלעצמו מראה על זילזול בתגובתי!
העניין הוא פשוט לפעמים יש תמיהה מצד ראשונים על ראשונים מדוע פסקו כך כדעת יחיד או אפילו אחרונים על ראשונים בנושאים אלו אבל הם מתרצים זאת בד"כ ע"י הסבר אחר לאותה הגמרא בדיוק או הבאת כלל מסוים בפסיקה שהם השתמשו בו באותו המקרה ולכן אמרתי שלא תיקח דברים כפשוטם יש הרבה עומק בכל מאמר ובכל עניין.לא הבנתי מה אתה בא לומר במשפט הזה.
אבל לגופו של עניין אולי אתה לא הצלחת להבין למה הם פסקו כך ולא אחרת, אבל ברור שהם לא פסקו סתם כי "כך ראו לנכון" זה נשמע בערך כמו: "כי ככה בא להם..."
תגיד אתה באמת צוחק עלי? ממליץ לך לפתוח את הסמ"ק ושם לעיין קצת ולראות בבירור שיש מצוות עשה להאמין (גם הרמב"ם מביא את זה אבל הוא מפרק את זה לגורמים כלומר לעשר מצוות עשה שונות שבכללותן נאמרת אמונה) והאמונה מחייבת שכל ורגש ולכן הביא זאת הרמב"ם בדיוק לפני הלכות איסורי עבודה זרה. ואם מצווה זאת לא הלכה כהגדרתך אז אתה צריך לתקן את הגדרותיך.אתה טוען שרמב"ם בהכרח בא ללמדנו הלכה בכל משפט, זכותך. אך זכותי גם לחלוק עליך כל עוד אינך מביא שום הוכחה לדבריך.
למען האמת יותר נראה לי שלא הבנת על מה אני מדבר. אתה כל הזמן חוזר על העירבוב הזה של הלכה עם רעיונות והבנות פילוסופיות. בסופו של דבר גם אתה אומר שהרמב"ם בא ללמדנו כיצד עובדת הפסיכולוגיה של האמונה, ולא הלכה (לפי הגדרתי האמורה למעלה).
כבר עניתי על זה למעלה ויש לזה מקור ברור בטור ובשולחן ערוך באורח חיים סימן ר"מ אתה פשוט לא מסתכל במקומות הנכונים לצערי.פה אתה מתפרץ סתם - וחבל - מבלי להביא שום מקור לדבריך. אני אסכם ואומר שזכותך לחשוב איך שתרצה, אבל אני עדיין סבור שהאסמכתאות שהביאו בתלמוד להרבה מוסרים והנהגות נעלות, עדיין אינם בגדר הלכה המחייבת כל איש מישראל. אין כל סתירה לכך ממה שמובאת אסמכתא מפסוקים לדברי חסידות.
שנייה זה שהם לא פוסקים הלכות בספריהם לא מונע מהם להסביר לך שבסיס עבודת ה' הוא שמחה (לא שירות וריקודים כן? מדובר כאן על שמחת סיפוק ורוממות משהו שונה לגמרי מהגדרת השמחה שאנחנו מכירים ביום יום) ומי שלא עובד ה' בשמחה הוא בעצם לא עובד ה'.לא הבנתי מה זה קשור לענינינו. אין ספק כי דבר שנאמר בתורה במפורש הוא חוק מחייב ומוחלט שאין לערער עליו.
בלי שום קשר רמח"ל ומהר"ל אינם פוסקים הלכות בספריהם, כך שאין דבריהם מחייבים כל אדם יהודי הנאמן לדתו.
וחוץ מזה כל מה שבא הקטע הזה להוכיח הוא שוב גם אם זה נראה כהמלצה או כדבר לא מחייב זה לא אומר שניתן להתעלם ממנו או לנתק אותו כלומר אין אפשרות לנתק השקפה והסתכלות נכונה מההלכה עצמה זה בלתי אפשרי ההשקפה היא חלק מן ההלכה הכוונה בקיום המצווה הוא חלק מן המצווה כמו שפרטי ההלכה הם חלק בלתי נפרד מן ההלכה וכל מי שפוסל בכוונה או פוסל בפרטי המצווה פסל בכל ההלכה ובכל המצווה אין כאן מעשה לחצאין וגם אם כן צריך לבדוק מתי זה לעיקובא ומתי לא וגם אם לא אין כאן מצווה שלימה ועליהן לא זוכים לחיי העולם הבא. מכאן אתה חייב להבין גם אם באמת יצויר שהביא פוסק השקפה מסויימת בהלכה משמע שזה מחייב את המציאות של קיום אותה הלכה וכל פסילה או הבנה קלוקלת באותם פרטים פוגמים בהכל.
אני לא מסכים ואף פוסק לא יסכים על הבנה כאילו יש כאן שני דברים נפרדים השקפה והלכה כי ההשקפה היא חלק בלתי נפרד ממעשה ההלכה בפועל.
ורק לדוגמא מעשה חסד שאדם עושה עם מישהו אם הוא מתכוון לטובת עצמו שיראו שהוא עושה חסד הרי זה פוגם במצווה עד כדי איבודה והבאת רעה לעצמו אך אם הוא מתכוון לשם חסד כי כך ציווה ה' לעשות חסד עם הברואים וכמובן עושה זאת בהצנע לכת אז וודאי שיקבל על זה שכר מושלם ואפילו יזכה לחיי העולם הבא בגינה כדברי הרמב"ם.
עכשיו יש מבין או שזה עדיין לא מוסכם?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי lemongrass
