נכתב במקור על ידי
ישראל
סופסוף התפנה לי קצת זמן לכתוב על הנושא...
ובכן, אקדים ואומר שאין לי דעה אישית ברורה בנושא, יש לי כיווני מחשבה אבל דעה סופית מוחלטת וברורה עדיין אין לי, אם כי אני דיי סקפטי.
אני אנסה להראות שלפחות ניתן לחשוב על קיומם של ישים אלו כאפשרי.
א. אמנם אנו רגילים להאמין רק למה שראינו בחוש, אך הרגל זה אין בכוחו לשלול מה שלא ראינו או מה שטרם ראינו. ובלשון חכמים: "לא ראינו אינה ראיה".
כמו כן, בעינינו ראינו דברים שבעבר חשבום כבלתי אפשריים.
ב. עקרונית, לדעתי, אין מניעה מלהאמין בקוסמים, במכשפים או בשדים ורוחות.
וכעת, למען הדיון ברצוני לטעון שמעבר לכך שאני חושב שקיומן של ישים אלו אפשרי הוא אף סביר אפריורי.
נימוקיי:
1. קיימות עדויות של חכמים (מהתלמוד) בנושא זה ושל אנשים מתרבויות לא מערביות. חלקם מעידים על מפגש אישי ואף על קיום אינטראקציה עם כנופיית השדים ו\או המזיקים.
האם עלי לדחות עדויות אלו בגלל שלא ראיתי את הדברים בעיני? להיפך, אם אכן הדבר סביר או לפחות אפשרי אזי לכאורה הגיוני להאמין לעדויות אלו.
התרבות שלנו אמנם מכחישה תופעות כאלה (עושה להן רציונליזציה כשהן מופיעות) מסיבות מאוד ברורות. תופעות אלו נתפסות כעדות לרוחניות כלשהי שקיימת בעולם, רעיון שאינו חביב במיוחד על יושביו (לפחות המערביים) בהווה.
לדעתי, הרמב"ם ואלו שנמשכו אחריו הכחישו זאת גם-כן בעיקר בגלל היותם מושפעים מחכמה יוונית שהיא אבי אבות האמונה הזאת שחשבו שהיא מדע בלתי מעורער. כיום אנו כבר יודעים מה מידת האמפיריות שלה אף במדדים מדעיים.
2. 'חוקי הטבע' דהיינו הפעולות הטבעיות שאנו רואים לעינינו מתפרשים אצלנו בתור חוקים ברורים, אבל אולי הם ניסים גלויים?
דוגמאות:
א. המציאות של נפילת אבן לקרקע בגלל כוח המשיכה הנה תיאור ולא סיבה. אם נחפש את הסיבה לאירוע הרי שאנו צריכים לדון על 'כוח המשיכה' ולא על 'חוק המשיכה'. אולם את הכוח כשלעצמו לא ראה איש מעולם, רק ראינו את פעולתו ותוצאותיו (האם מישהו ראה גרביטונים באופן ישיר?). באותה מידה זוהי יכולה גם להיות פעולתם הסמויה של שדים או מלאכי מרום.
בשביל להימלט מהרכיב הלא-אמפירי הזה של המדע, נוקטים פילוסופים רבים בדעה שהתיאוריה המדעית אינה אלא כלי יעיל לארגון מכלול של עובדות, ולא טענה על המציאות. אותו דבר לגבי ישים תאורטיים שאינם אלא פיקציות נוחות לתיאור המדעי.
אולם לפי שיטה זו הבעיה רק מתחדדת. שהרי בכל זאת עלינו לבחון מהי הסיבה האמתית לכל ההתרחשויות הפיסיקליות. זוהי, אם-כן, כפירה בעיקרון הסיבתיות.
ב. דוגמה נוספת היא החוק השני של התרמודינמיקה. חוק זה מתאר וקובע שכל מבנה נוטה להתפורר עם הזמן (או בצורה מדויקת: ככל שחולף הזמן, כל מערכת נוטה לעבור למצב פחות מסודר).
מהו הגורם לתופעה זו? לדעתי אפשר להניח כי זהו השד המוזכר בגמרא (מסכת בבא קמא תחילת פרק שני) בשם: "שאייה" ("שאייה יוכת שער"). שאם לא כן הרי שהחוק הזה מתרחש בלא סיבה (ותיאור מתמטי כמובן אינו סיבה).
בגמרא מוזכר גם שד נוסף מאותה משפחה שהוא הגורם לכך שבימי הלימוד הציבוריים בערבי החגים ('יומי דכלה') ישנו דוחק הגורם להתבלות המכנסיים (כי כסלא לעוגיא, ברכות ו,א ועוד).
ג. נעבור כעת לדוגמת הפסיכולוגיה. עלינו לשאול את עצמינו מדוע קיימת תחושת הדוחק ב'יומי דכלה'. חז"ל מספרים לנו שהיא נובעת מאותם גנגסטרים שמסתתרים בינינו שתוארו לעיל. האלטרנטיבה: לתאר את אופן ההתרחשות הפסיכולוגית העלולה לגרום לאדם לחוש את אותה תחושה. אולם כמו שכבר כתבנו תיאור אינו סיבה.
אותו דבר לגבי פחד בלילה. אנו רגילים לחשוב את מקורו מאותו תיאור פסיכולוגי המתאר את היווצרות הפחד בלילה ובחשכה, אולם תיאור זה אינו עונה על עיקרון הסיבתיות. לדעתי, אלו רק השדים והמזיקים.
נחזור על העיקרון המנחה: לכל התופעות אנו מספקים תיאורים מדעיים ולא הסברים סיבתיים, אולם עיקרון הסיבתיות מחייב אותנו לחפש סיבות. סיבות אלו אינן חוקי הטבע שאינם אלא תיאור שלנו למציאות, סיבה צריכה להיות 'יש', כלומר יצורים קיימים כלשהם שמתווכים בין עצמים באינטראקציה גרביטציונית, או שמשרים עלינו פחד בלילה (ובעיקר במקומות חשוכים, אפלים ועתיקים (חורבא, דברא ועוד)) ודוחק ב'יומי דכלה'.
יצורים אלו אינם נגישים כרגע (ואולי אף-פעם) לכלי המידע שבידנו וניתן לכנותם 'שדים' או 'מזיקים'.
ציטוט ההודעה
