לא יודע.. אני לא מתחבר לזה, אולי אתה צודק.
ההיגיון אומר לי כי בשלב מסויים אתה מבין שיש עוד דברים שצריך להשקיע בהם, שאתה עושה רווח יפה בכל חודש/שנה ושאתה תחייה מעל לממוצע, כך שאין סיבה אמיתית להמשיך לעשות עוד כסף.. אלא אם מדובר בדחף כפייתי כלשהו שנובע מחסכים וכולי.
הכוונה היא לא להגדיל את ההכנסה החודשית (אם נגיד אני מרוויח 100 אלף שקל בחודש), אלה הכוונה היא להמשיך להרוויח כסף ולהמשיך את המשכיות של החברה. להמשיך להכניס כסף לחשבון בנק.
ולדעתך תוכל לשרוד כמיליונר במדינת ישראל?
עם הסביבה שלך, עם הקולגות בעלי האגו הישראלי שיהיו איתך, עם מס הכנסה..
זה לא שיש לי איזו עמדה לגבי העניין, אני רק שואל.
אני מאמין שכן.
זה שהמעמ עלה, ויש הורדה מטורפת בהכנסה בגלל המיסים של המדינה וזה שצריך לשלם ביטוח לאומי, לא אומר שזה יגרום לי לצאת מהארץ.
זה יגרום לי לחשוב בגדול יותר. לא להכניס 5 אלף שקל בחודש, אלה להכניס 8-10 בגיל שלי כדי שאני יוכל להנות מהכסף גם אחרי כל הגזילה של הכסף של מהמדינה.
אני לא טיפוס וותרן, זה מה שאני מנסה להגיד.
זה שקשה לגור בארץ, לא יגרום לי לקחת את הדברים שלי ולעבור למקום שקל לגור בו יותר או שיש יותר זכיות.
זה פשוט יגרום לי לשנס מותניים, לנשוך שפתיים ולהכניס יותר כסף.
האם שבוע או חודש של חופש מתפקידך באמת ימלאו את הצורך שלך לחופש?
האם ההגדרה שלך ל-"חופש" תקבל מענה במלואה פשוט כשהבוס ישלח אותך לבית נופש בזמן שתצטרך לדאוג למה שקורה בחרה? מה קורה עם הכפופים לך?
האם חופשות מידי פעם במשך השנה באמת ימלאו את הצורך של הילדים שלך להיות איתך?
האם אישתך תהיה מוכנה לסבול את זה?
האמת שעכשיו כשאני קורא את זה, וכשאני נזכר במה שכתב קונגי, אני מתחיל לחשוב בצורה שונה על ההגדרה של "חופש".
החופש שאני חושב עליו זה פשוט קצת זמן מחוץ לעבודה. בעצם איזון בחיים.
גם בן אדם שעובד בתור זונה ממין זכר ומזיין בלי סוף בשביל כסף (הכוונה למישו שנהנה בזמן שהוא עושה כסף) צריך חופשה ונתק מהעבודה, בעצם איזון.
אני לא יודע באמת איך להגיב לשאלה הזאת.
ברגע שהשתחררתי מהצבא ועד שהתחלתי לעבוד, פשוט השתגעתי והיה לי צורך עז לעשות עם עצמי משהו (צורך לאיזון)
וכשהתקבלתי לעבודה והתחלתי במבחנים האינטנסיביים התחלתי להרגיש צורך לנוח ולחזור לשגרה שבהתחלה לא אהבתי.
אני חושב שאני צריך פשוט לחשוב עם עצמי על ההגדרה של "חופש" לפני שאני דורש "אני רוצה זמן לעצמי" 
תודה שהארת לי את הדרך
האם במצב שכזה אתה תוכל לעסוק בצורה רצינית במאווים שלך בחיים כמו תחום עניין כלשהו (מוזיקה, אומנות לחימה, דת, פרוייקטים אישיים וכדומה?)?
תשובה לא רצינית, הפאן החברתי מהווה נדבך חשוב ביותר עבור ההחלטה שלך האם להתחיל ב-"מירוץ למיליון" הראשון או פשוט להוציא תואר מכובד למשל ולייצר חיים מאוזנים כמו שאר האנשים הנורמלים.
לא הבנתי
מוזר, אני הייתי מעדיף זונה ולא מלקקת פרסות של סוסים. אני שמח שהדבקתי אותך במעט ציניות אך כדאי לך להיזכר בכותרת - "לגבי העתיד שלי", הייתי מציע לך להתייחס לעתידך ברצינות 
לא יודע מה איתך, אני לא רוצה לחשוב במהלך היום על הזרגים שנכנסים לתוך האישה שלי בזמן שאני עובד.
אני מעדיף לדעת שהיא מלקקת פרסות סוסים 
[FONT=arial][SIZE=2][COLOR=#3E3E3E]
אוקיי.. האמת שזה נשמע מוזר, לי בכל אופן עתיד הילדים היה בין הדברים החשובים במעלה..
אם היית מציב לי אולטימטום לוותר על הכנסה גבוהה אך להבטיח איכות חיים לילדיי או להמשיך לקבל הכנסה גבוהה אבל לגרום לילדים להפסיד איכות חיים, כמובן שהייתי מעדיף להקריב את ההכנסה שלי למען עתידם ואורח החיים שלהם (אני מניח כי ישנם הרבה ילדים להוריד עשירים שסובלים במהלך ילדותם ממשברים מסויימים, בגלל שהוריהם עשירים).
הילדים שלי יהיו הדבר החשוב ביותר בחיים שלי, אני לא יודע איך הגעת למסקנה שהם לא יהיו חשובים לי.
התכוונתי שאני יודע היום שבצפר זה מערכת מטומטמת שלא מלמדת שומדבר פרקטי ומעשי שאפשר להשתמש בו בחיים היום. חוץ מלשון מתמטיקה ואנגלית.
ובגלל זה אני מעדיף שהם ילמדו דברים שבאמת מעשירים את הידע ובאמת נותנים משהו.
כמו למשל לראות בדיסקברי את התוכנית DIRTY JOBS ולראות בעיניים באיזה עבודות אנשים עובדים כדי להרוויח את לחמם ביושר.
נעשה זאת שלב-שלב, כיצד סדר היום הממוצע שלך יראה במידה ותהיה מיליונר אך שכיר או מכופף לגורמים כלשהם (כמו ספקים לדוגמה).
זה לא ברור?
הולך בבוקר לעבודה, חוזר אחר הצהריים-ערב הביתה, אוכל, מבלה זמן עם הילדים ועם האישה (כמה שאפשר) וREPEAT.
איזו עזרה אתה מצפה לקבל כאן?
מוטיבציה, הכוונה, להכניס אותך לפרופורציות?
חשוב לציין כי הפורום הזה לא מקצועי והעזרה שתקבל כאן היא פחות או יותר מחבר'ה בגילך, חשוב לציין.