|
|
חלק מן הפיתרון כאן, זה להבין את הבעיה, את מבינה שאף-אחד לא יבוא סתם ויתן לך את אותה תשומת לב? את צריכה להשתנות, להפסיק ולפחד מטעויות, להיות שלמה עם עצמך ולהבין שזה מה יש, ואם הם לא מקבלים את זה בצורה יפה, אני בכלל לא הייתי מנסה להשיג מהם תשומת לב, הם לא שווים את זה (רק אם הם כמובן לא מקבילים אותך כמו שאת) תדברי עם אנשים, תהיה חיה, תביני שאין מה לפחד מטעויות כי אם לא נטעה איך נלמד?
מקווה שעזרתי, אם כן, צוטטי אותי
וואי אני מצטער אם אני יהיה קצת פחות נחמד, אבל אחת החברות שלך צריכה לבוא ולתת לך וואחד סטירה להוציא אותך מהשוק שאת נמצאת בו. רק מהתגובות שלך פה אני רואה איך את אוכלת תסביך על תסביך ולפני שעיכלת משהו עוד תסביך.
הייתי בגיל הזה ואני מבין על מה את מדברת כולם היו שם. בגיל שלך קשה להפנים שאת זו שעושה את עצמך שקטה ולא הסביבה עושה אותך שקטה, אבל אם כבר באת להתייעץ עם אנשים בוגרים יותר שכן שופכים עליך זמן ושמים לב ומנסים לעזור לך, תנסי להפנים ולא להתחמק - שהכל בידיים שלך.
מה יותר קל בתור התחלה, מלהשתתף בדיון בכיתה עם המורה? את לא צריכה אפילו להוציא הגה מהפה בשביל להתחיל תשיחה, רק להרים תפאקינג אצבע ולחכות. וכשהמורה תרצה לשמוע את דעתך ותגיד "כן?" זרקי אפילו שתי מילים, כמו "לא הבנתי" גם אם הבנת. כל הכיתה עכשיו שמעה אותך אומרת משהו.
ולבנות שם שמציקות תגידי שתקי יבת זונה. תחטפי בוקס ותבכי, יכאב קצת ויעבור יום אחרי. זה יכאב לך הרבה פחות מלשתוק על ההצקות האלה שיכולות לתת צלקת לנשמה. בלי קשר אני מציע שתלכי לקרב מגע, החוג מעבר לבטחון עצמי והגנה עצמית יחנך אותך טוב מאוד לאינטרקציה עם אנשים. בהצלחה.
Say Hello to my Little Friend