
נכתב במקור על ידי
XsonicX
מי אמר שפרקטיקה זאת הדרך לעבר דבר מרומם כלכך כמו "דע את עצמך"?
מבחינתי פרקטיקה ומעשיות תופסים פחות בעניין הזה.
נניח ואנו באמת כאלה, אתה מציג רק צד אחד של המטבע.
מצד שני, אם כל מה שאדם היה שווה הוא רק עור ועצמות, אין בינו לבין הנמלה, הכבשה או הפיל הבדל מבחינת חשיבות, כך שאם זה היה באמת נכון, לאדם אחד היה מותר להעביד, לסרס ולרצוח את האחר ללא שום נקיפות מצפון, הרי הוא בסך-הכל רצח עוד אורגניזם חי בדיוק כמו נמלה או כבשה, עוד "בשר ודם" לפי ההגדרה שלך, עוד "זבל אורגני".
מקווה שהבנת למה כלכך חשוב להאדיר את ה-"אני" המסתורי הזה, גם אם הוא אינו קיים ומהווה שקר מוחלט,
זה התירוץ שלנו לחיות ולא להתאבד וגם לכבד את האחר ולחיות בחברה. אם זה שקר, מדובר בשקר-פרו-הישרדותי.
זוהי שורה שאני מאמין כי המון קאוצ'רים מקצועיים היו גאים בה.
השאלה היא מה יבוא אחרי התכלס? והאם ה"תכלס" הזה הוא באמת חשוב בטווח הארוך, בראייה כוללת על כל החיים?
המשך לקרוא..
נניח ולא תחטט עד כדי-כך במוח וברגש, תעסוק ב"תכלס", תשיג הישגים ותהיה מאושר, מה אז?
בוא נהיה עוד יותר פנטזיונרים, נניח ואתה תשיג כל דבר חומרי שקיים, תהיה עשיר מאוד, תבנה לך מעגל משפחתי ומעגל חברים בדיוק כמו שרצית וציפית, בקיצור - החיים שלך מושלמים מבחינת ה"תכלס".. מה אז? עוד יעד חומרי?
כמדומני שיש לא מעט אנשי פשע שצברו כסף, אנשים עשירים בדרך החוק, אנשים שהגיעו להישגים או אנשים ממוצעים לגמרי אך עם ניסיון חיים גדול מאוד.. אשר כולם חזרו בתשובה או שהסיטו את חייהם לחיי רוח (אתה יודע.. תורות מזרחיות, מדיטציות וכולי). למה זה?
*אני זוכר שהראו בחדשות פעם זוג אנשים נשואים שצברו סכום כסף גדול מאוד ותרמו את כולו, לא חלק ממנו, את כל מה שהם צברו ונשארו דיי חסרי-כל לאחר מכן.. כששאלו אותם על פשר מעשם הם ענו איזו תשובה אופיינית לאנשי רוח (הם גם נראו כאלה), תשובה שהרעיון שלה הוא בערך זה: "אנחנו בסך-הכל שער בעולם הזה, הכל עובר דרכנו"... לא זוכר את המילים המדוייקות.
שורה תחתונה, כתשובה לשאלתך - כן!
אדם צריך לחטט בנבכי מוחו ורגשותיו! זה רצוי בימנו וכנראה שזאת האופציה היחידה כרגע לחוות אושר מתמשך ובלתי-תלוי.
זוהי רק דעתי העכשוויות כמובן.