
נכתב במקור על ידי
BIKER STYLE new
אני יגיד את זה פה ישיר
הילדים שיוצאים לסארג'ים אלה סה''כ ילדים מסכנים, הם כמו חולי סרטן ונכים, אתה מרחם עליהם. מרחם על איך שהם חיים. אתה אומר לעצמך "לא רוצה תחרא הזה".
הם תקועים בלופ אינסופי שתמיד מביא לאותה תוצאה, והתוצאה הזאת תשתנה רק כשכל מה שהם עושים ישתנה. הבעיה היא שהם יותר מדי שטופי מוח כדי לקלוט את זה.
כמו הלופ של העבדות של 9-5, הלופ של לשחק מייפל ולאונן כל היום, כל החרא הזה נגמר רק כשאתה מודה שטעית. והולך למקום אחר.
רוב האנשים לא חיים, הם תקועים בלופ אינסופי של אותם מעשים ואותם תוצאות שמצפים לתוצאות שונות וזה אף פעם לא קורה.
ככה שאם אתה חסר ידידות, עם חברים חנונים מסריחים שרק גוררים אותך למטה עם החרא שלהם, שעושה סארג'ים ועדיין בתול ולא הייתה לך חברה בחיים. זה אומר שעשית משו לא נכון לאורך כל הזמן הזה.
בזמן שאנשים נורמלים טסים לנאפה, בורגס או אפילו לאילת בקיץ, הכובעים עושים סארג'ים. יש לזה סיבות.