לא נעים להודות, אבל כמעט כולנו מאותגרים חתונתית.
אולי הפחד, הוא הרעיון שמדובר בתהליכים בלתי הפיכים בעליל ושלעולם לא נחזור להיות מה שהיינו.
ועל מקרים כאלה אני מדבר כשאני אומר שבוגרים לא סתם גודלים להיות סרבני-הורות.
הוא מאד מוטרד, מתוסכל ומיואש מהמצב עם ההורים. הוא לא עושה עם זה דבר,
אבל כמו שאני תמיד אומר - אנרגיה לא נעלמת (טוב, אמרו את זה פיזיקאים ופסיכולוגים לפניי) היא מחליפה צורה.
אז אולי הוא לא רב איתם על בסיס יומי, אבל הביטוי ל"מרד" הוא סרבנות.
זה לא שהוא לא אוהב ילדים, אדם לא נולד לא לאהוב ילדים
הוא פשוט רואה בהם אותו, את התיסכול שלו, את הצרכים שלא סיפקו לו.
לפעמים זה מגיע למצב מאד חריג שההורה משליך על בנו את כל החסכים ומונע מבנו סיפוק צרכים.
אז הבחור שלך מבועת, מעדיף לא לגעת בזה, לא להתקרב, לא לנסות, לא לחלום לרגע.
נכון, יש כאלה שלא ימנעו אלא יהיו אופטימיים יביאו ילדים ויצליחו או לא בגידולם.
הוא בחר להמנע.
בגדול? זכותו.
בקטן? תתמודד.
. תעבד את הדברים. תבכה, תצרח עליהם. תוציא את כל הרעל של כל הילדות,
תעביר אותו אליהם. אם זה מה שהם יצרו אצלו, שזה יחזור אליהם, שלא יגעש אצלו.
אבל אני לא יודע עד כמה הוא מוכן\\מאמין\\רוצה.
בכל אופן,
לגבי הזוגיות שלכם...
אני מצטער אבל במצב כזה, הייתי ממליץ לך להגיד לו שאת לא נשארת עם כל האהבה ,אלא אם כן הוא מוכן להתמודד, לא לפסול על הסף, לטפל, לעבוד על זה, לנסות לראות את זה קורה.
אם הוא שולל על הסף, גם אני שולל על הסף את הזוגיות הזו.
כי אי אפשר להתעלם מהעובדה שהשעון הביולוגי מתחיל לתקתק.
אם את רוצה להיות אמא צעירה יחסית, אז זה מטריד והייתי חותכת כי אין לי זמן לבזבז.
לאהוב... תמיד אפשר.
אבל לפעמים צריך לפעול מהראש ולא מהרגש.
[וזה גם מה שבין השורות המלצתי לו, לפעול מהראש, לא מהרגש להורים]
:דירוג: אני לא מחפש להציג פה נורמה - שחייבים להביא ילדים.
אבל אם את מעוניינת בהם והוא מחליט שלא חד משמעית, אז אי אפשר לאלץ אף אחד מכם להתפשר.
ומן הראוי שגם הוא לא ימנע ממך, במילותיו היפות או באהבתו הטהורה את הרצון לאמהות.
אין לו זכות.
לכן תמיד אני אומר כשיש שני כיוונים מנוגדים בקשר, כשאין מקום לפשרה, אז אין מקום להשאר. אלא אם כן אחד מהצדדים עושה את הויתור בלב שלם או רצון שלם.
יש סיכון שכדאי שתביאי בחשבון , שאולי יהיה לו קשה לפני\\במהלך, שיהיה לו קלף לשלוף "את רצית!" או "בגללך!".
הוא חייב להחליט ללכת על זה בסופו של דבר, רק בלב שלם.
אם זה לא בא ממנו, זה לא צריך לבוא בכלל.
את יכולה רק להסביר כמה זה עצום בשבילך, אבל לא לשכנע...
כי המטרה היא לא שיכנוע אלא הפנמה שהוא לא חייב להפנים.
אז אם הוא שולל - זה הזמן לשלול את הזוגיות.
אם הוא מוכן לחשוב על זה, להאמין בך ובו, באהבה שלכם וביכולות שלכם - זה הזמן להניח לזה ולהמשיך לטפח את הזוגיות.
כנראה שמתישהו צריכים להתבגר ..