מובא בכמה ספרים (ומהם בספר מגיד מישרים למרן רבי יוסף קארו זצ"ל) "דרשת חז"ל", כל המועדים יהיו בטלים חוץ מחנוכה ופורים. ונרמז עניין זה במה שאנו מברכים אשר קדשנו במצוותיו וצוונו "להדליק" נר חנוכה, שלשון "להדליק" מורה גם על העתיד. (ואילו לשון "על הדלקת נר חנוכה", אינו מלמד כלום).
וכתב רבינו הרדב"ז (רבי דוד בן זמרא, בן דורו של מרן הבית יוסף, שהיה רב במצריים, ובסוף ימיו עלה לארץ ישראל, ונפטר בן מאה ועשר שנים בעיר צפת), שברור הדבר שלא תתבטל לעולם שום מצווה ממצות התורה, וכמו שנאמר "לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו", אלא שלעתיד לבא, תרבה הטובה כל כך לישראל, והשמחה והמנוחה (כלומר שלוה) יהיו בכל ימיהם, עד שכל הימים יהיו שווים בשמחה ובטוב לבם, וכאילו נתבטלו המועדים (שכן לא תהיה בהם שמחה מיוחדת כל כך), ולפיכך היה ראוי שלא תהיה שמחה מיוחדת גם בימי הפורים, וכל שכן בימי החנוכה. על כן הודיעונו רבותינו, שימי חנוכה ופורים יהיו יוצאים מן הכלל הזה, ויהיו נזכרים ונעשים בשמחה מיוחדת. ואף שעיקר דברי הרדב"ז הינם לגבי ימי הפורים, מכל מקום כן יש לפרש לגבי ימי החנוכה גם כן, שיהיה בהם היכר מיוחד בשונה משאר המועדים.
ובהלכות פורים הזכרנו את דברי רבינו הרשב"א בתשובה (סימן צג) שכתב שכוונת המדרש היא שיש הבטחה מאת ה' יתברך, שאף על פי שכל המועדים עלולים חס ושלום להתבטל לגמרי מישראל לרוב הצרות והגלויות שהם סובלים, בעוונותינו הרבים, מכל מקום לגבי פורים יש בידינו הבטחה, שבשום דור מהדורות לא יתבטל לגמרי חג הפורים. וכמו כן יש לפרש דברי המדרש לגבי ימי החנוכה,קרדיט לאתר הלכה היומית