צבא, חברה, אמנות הפיתוי ועצב...
שלום. קוראים לי ניר. לפני שבוע התגייסתי לצבא, כרגע "בעיצומה" של טירונות 05 מפרכת. בן 18 וחצי, בתחום אמנות הפיתוי בסביבות השנה.
בוא נתחיל בהקדמה.. הייתי אפס גמור לפני שנכנסתי לתחום. האמת היא שלא נשקתי בחורה עד גיל 16 וחצי. הגעתי למסקנה שנמאס לי לחיות ככה וקראתי קצת, הפנמתי, יצאתי החוצה התחלתי לבנות בטחון להתחיל עם בנות ולסגור פה ושם (בקטנה). בתחילת י"ב הייתה לי מערכת יחסים קצרה (שבועיים) עם מישהי מהכיתה, שהתחילה בגלל, או בזכות, אמנות הפיתוי. בתכלס כבר התחלתי להרגיש טוב עם עצמי, אמרו לי שאני בונה מוניטין, יש לי מלא ידידים וידידות והכל אחלה. רב השנה עברה בסבבה בלי יותר מידי התעסקות בקקי, בחורות לא היו לי דבר ראשון בראש.
לקראת סוף השנה פגשתי בחורה, HB9 (חייבים מונחים פה אה? בכל זאת זה לא פורום מה שבלב..) ונדלקתי. יזמתי, הכל הלך חלק ונהיינו חברים. אבל מערכת היחסים שלנו לא הייתה מברזל, היו קשיים - והרבה, משני הצדדים. חשבתי שאפשר לגרום לזה לעבוד, אבל טעיתי.
לפני שבוע היינו 4 חודשים ביחד, לפני שבוע היא ועוד כמה חברים באו איתי לתחנת האיסוף שלקחה אותי לצבא. חשבתי שזה יעבוד. היום נפרדנו. היא אמרה שזה בגלל הצבא ובגלל כמה דברים בי ובה, וגם אני אמרתי כמה דברים, לא משנה..
עכשיו אני בצומת דרכים. או שמא ברחוב ללא מוצא. שבוע ימים אני לא בבית ואני פה רק בסופי השבוע. אני לא יודע עד כמה הקשר עם חברים יחזיק, ועד כמה זה אפשרי להשיג סגירות.
אבל יודעים מה? זין על סגירות. אני לא רוצה יותר שטויות כמו סטוצים סגירת נשיקה במועדון, HJ או דברים כאלה. אני רוצה חברה, אני לא רוצה להיות בודד..
זו הייתה הפריקה שלי.. מצידי תנעלו אל תגיבו לא אכפת לי פשוט הייתי צריך להוציא את זה. אם אתם רוצים לתת דעה, עידוד, עצה.. יתקבל בברכה.
