היי חברה. כתבתי שיר קצר על הפרעה שיש לי כבר כמה שנים שנקראת "ocd"
זאת הפרעה כפייתית של אובססיות שלוקחות לי 90% מהתעסוקה שלי ביום.
בגלל זה ההפרעה הזאת מונעת ממני להנות מהחיים, להרגיש רגשות בסיסיים כמו אהבה, שמחה וסיפוק.
שיר קצרצר, מקווה שתהנו.
--
יש לי הרגשה, שזה לעולם לא יגמר
הזמן יעבור, ואני אתחיל לוותר
וזה ישתלט עליי לעד, ולא ירפה.
על ההפרעה הזאת קשה לי לוותר
זה חלק ממני, ואני לא הוזה
עברו להם שנים בלי רגשות,
בלי אהבה.
וזה ממש אבל ממש לא נגמר
זה ממשיך ומחמיר. ואני יושב וחושב,
כמה סבל עוד אפשר להרגיש?
אבל לפחות הרגש של הסבל משתלט, וזה סימן שאני חי.
אני שמח שניתנה לי ההזדמנות להרגיש משהו, בזמני הקצר בעולם.
ה ocd ישאר איתי לנצח, אם אני לא אנצח,
ותמיד אני אסבול, ולא ארגיש רגשות טובות.
--



ציטוט ההודעה


,

