האהבות שלי: ס'
רק עכשיו אני נזכר שהעיניים שלה הן למעשה עיני שקד.
זה מצחיק, כי פעם הן היו הדבר החשוב לי ביותר. כל הזיכרונות שלי עליה, עד עכשיו, כללו תמיד שיער שחור
מתולתל הגולש אל מתחת לכתפיה, 'נפוח' במעט. שפתיים שבולטות בזכות אודם זוהר, שלא נותן אפילו שמץ
של מושג איך היו נראות השפתיים שלה לולא השפתון. עד היום אני לא יודע.
עורה שזוף, ועדיין חלק. כיוון שהוריה מעשנים אני מניח שהוא לא יישאר חלק לעוד הרבה זמן, לאור העישון
הפאסיבי, אך בינתיים נהניתי מהזיכרון של פנים חלקות. אפה סולד מטה, בצורה מוזרה במקצת. אני לא יכול
לציין בפניכם שהוא היה החלק היפה ביותר בפניה, כיוון שהוא לא.
היה לה נזם כסוף באף, ולרוב ענדה תכשיטים מרוקאים.
היא הייתה מרוקאית, אחרי הכל.
אוכלת מופלטות במימונה, וּכמו כל בת שמרה בסודיות, לפחות בפני הבנים, את הכמות שהכניסה לקיבתה. שומעת
מזרחית (סליחה, מסחרית) ובמסיבות הייתה רוקדת את הצעדים האלו שיש למרוקאים.
אני לא באמת זוכר איך אהבתי אותה באותה תקופה, דווקא מכל הבנות. היא הייתה נחמדה, אבל, האם זה מספיק? יכול להיות שפשוט נדלקתי מהר?
ורק את העיניים לא זכרתי. אחרי שהיא עזבה בהפתעה, העיניים שנותרו בזיכרונות שלי עליה היו קצת מתוחות, כמו
מצרייה. היה זה פשוט כמו ברירת מחדל.
קשה לי לשמור קשרים עם אנשים כשאני לא רואה אותם ביום יום, או בתדירות מסויימת. אז עד כחודשיים אחרי
שעזבה את העיר, שמרנו על קשר, ואז- הוא פשוט נִיתַק ; מספר פלאפון, כתובת בבית החדש, לא חסרו דרכים
לשמור אתה על קשר. אבל לא שמרתי, והמשכתי הלאה.
והיום, אחרי יותר משנה שעזבה, אני מוצא אותה בקניון מסתובבת עם חברות שלה. אני מתקרב לטווח ראייה מספק,
ומתבונן בה.
היא לא השתנה. התפתחה פיזיולוגית, ולא ניכר שינוי לא טבעי הכולל ניתוחים. החיוך הרחב שלה עם השיניים הצחורות
נשאר כשהיה. תחושת סיפוק עולה בי, וחיוך קטן ועצל עולה על פניי, כמו כדי להזדהות איתה.
'היא עדיין יותר נמוכה ממני' קובע לבסוף, מסופק.
,
ציטוט ההודעה
