ניסויים בבעלי חיים היא שיטת מחקר שנולדה לפני כמה מאות שנים. רוב הניסויים בבעלי חיים מתבצעים במסגרת מחקרים בסיסיים בביולוגיה ובפסיכולוגיה. ניסויים בבעלי חיים משמשים גם לבדיקת תרופות, מוצרי קוסמטיקה, חומרי ניקוי, חומרי הדברה, מזון ותוספי מזון, חומרי לחימה ונשק.
ניסויים בבעלי חיים הינו תחום שנוי במחלוקת. יש המתנגדים לניסויים בטענה שהניסויים אינם יעילים ואף מזיקים למחקר ולרפואה. אחרים מתנגדים לניסויים בטענה שהניסויים אינם מוסריים, מטעמים של צער בעלי חיים או של זכויות בעלי חיים.
במעבדות נערכים ניסויים בבעלי חיים מסוגים שונים.
בניסויים בתחום הביו-רפואי, בעל החיים הנפוץ ביותר הוא העכבר. כיום נעשה שימוש נרחב בעכברים טרנסגניים אשר מהונדסים גנטית כך שיפתחו תכונות מסוימות כגון נטייה חזקה לחלות בסרטן. בפסיכולוגיה, בעל החיים הנפוץ ביותר הוא החולדה. כמו כן נעשים ניסויים בחזירים, בקופים, בחתולים, בכלבים, במכרסמים כגון פסמונים, ארנבות וחזירי-ים, בדגים, בעופות, ולעתים אפילו בכבשים ובעיזים. באוניברסיטאות מבוצעים עדיין גם ניתוחים בצפרדעים ובכרישים לצרכי הוראה והדגמה, ובבתי ספר לרפואה יש עדיין מקומות שבהם מתבצעים תרגולי פרוצדורות החייאה בכלבים. ברוב המקרים, נמכרים בעלי החיים למעבדות על ידי חברות העוסקות בגידול וברביית בעלי חיים לניסויים. עם זאת, במקומות מסוימים נעשה גם שימוש בבעלי חיים שמועברים למעבדות, ישירות או דרך "מתווכים", ממכלאות ההסגרים הרשותיים שאליהן מגיעים כלבים וחתולים שאבדו או ננטשו.
ברוב המקרים נעשה מאמץ להפחית את הכאב של חיות הניסוי על ידי הרדמה ושימוש במשככי כאבים. בעלי החיים מומתים לעתים לאחר הניסויים שנערכים בהם לשם בדיקת אברים ורקמות והשינויים שחלים בהם בעקבות הניסוי. במקרים מסוימים, שבהם נבדקת תגובת החיה לכאב, לא נעשה שימוש באמצעי הרדמה. ניסויים מסוג זה מוגבלים לרמות כאב נמוכות ודורשים אישור מיוחד.
לשם הסדרת הניסויים בבעלי חיים, בצורה שתמזער את הסבל הנגרם לחיות המעבדה, נחקק בישראל חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994. מטרתו של החוק מוצגת בדברי ההסבר להצעת החוק: "למצוא את האיזון המתאים בין הצורך להמשיך ולבצע ניסויים בבעלי חיים כדי לקדם את המחקר והרפואה, ובין הצורך למנוע ניסויים מיותרים ומיזעור הסבל הנגרם לבעלי חיים במהלכם".
עיקרי החוק:לשם פיקוח על ביצוע הוראות החוק הוקמה מועצה לניסויים בבעלי חיים. רובם המוחלט של הניסויים מאושר על ידי ועדות פנימיות של הגופים העורכים אותם - מוסדות להשכלה גבוהה וחברות פרטיות. הוועדות הפנימיות מדווחות למועצה בדיעבד על הניסויים שביצעו, אחת לחצי שנה. בשנת 2004 דיווחה המועצה ניסויים ב-318,449 בעלי חיים. 2
- סעיף 8: "מספר בעלי החיים בניסוי יוגבל למספר הקטן ביותר הדרוש לביצוע הניסוי. ניסויים בבעלי חיים ייערכו תוך הקפדה על מזעור הכאב והסבל שייגרמו להם".
- סעיף 9: "לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעל חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות".
- סעיף 10: "לא ייערך ניסוי לבדיקת מוצרי קוסמטיקה, שאינם לצורכי בריאות, ולחומרי ניקוי אלא על פי היתר ממליאת המועצה".
בשנת 2000 התפטר מתפקידו יו"ר המועצה הד"ר רוני קלמן, עקב לחצים שהפעילו ארגוני זכויות בע"ח שטענו כי קיים ניגוד אינטרסים בין תפקידו הציבורי ובין כהונתו כדירקטור בחברת הרלן, הסוחרת בחיות מעבדה.
בדו"ח מבקר המדינה שהוגש ביוני 2004 נמתחה ביקורת לא מבוטלת על תפקודה של המועצה [1]. שלבי היישום של החוק הזה, בדומה לחוקים אחרים, מתנהלים לאיטם. עם זאת המועצה ומשרד הבריאות הגיבו לביקורת ושיפרו את פעילות המועצה.




