הוויכוח סביב הניסויים בבעלי חיים:
ניסויים ביו-רפואיים, שכשליש מהם כולל ניסויים בבעלי חיים, הביאו לשיפורים רבים בבריאות האדם ובעלי החיים ושיפרו את רווחתם ללא הכר. קשה למצוא תרופה חדשה או טיפול מציל חיים שלא כללו במהלך פיתוחם ניסויים בבעלי חיים. אף שעריכת ניסויים בבעלי חיים מקובלת ביותר והכרחית במחקר ובפיתוח ביו-רפואי, מתנגדי הניסויים הללו יוצאים נגדם בטענות חריפות, ולעתים פרובוקטיביות.
ההתנגדות ההולכת וגוברת לניסויים בבעלי חיים מבוססת על טיעונים משני כיוונים. הכיוון המדעי, הטוען שבעלי חיים שונים מבני אדם, ולכן הסקת מסקנות מניסויים בבעלי חיים לגבי האדם היא טעות מדעית, מסיבה כפולה. והכיוון המוסרי, הגורס שהניסויים אינם מוסריים.
הטיעון המדעי של המתנגדים לניסויים בבעלי חיים
הכיוון המדעי, טוען שבעלי חיים שונים מבני אדם, ולכן הסקת מסקנות מניסויים בבעלי חיים לגבי האדם היא טעות מדעית, משתי סיבות:
    • נגרמו נזקים לבני אדם שהשתמשו בתרופות שנמצאו בטוחות לאחר שנבדקו בבעלי חיים.
    • תרופות שידועות כמועילות לאדם, גורמות נזקים לבעלי חיים, ולכן ניסויים בבעלי חיים מביאים לפסילתן של תרופות טובות לאדם.
שילוב שתי טענות אלה מוביל לטענה כי הסקנת מסקנות ממין אחד למין אחר היא גישה פשטנית ובלתי יעילה.
הטענה המדעית בדבר נזקים מתרופות שנמצאו בטוחות לאחר שנבדקו בבעלי חיים נסתרת באמצעות ההסבר שהניסוי בבעלי חיים לא בא לאשר את התרופה, אלא לפסול אותה. אם הניסיון לפסול את התרופה נכשל (כלומר היא לא גרמה נזק בניסוי בבעלי חיים), היא עוברת לשלב הבא של ניסוי בבני אדם, אך אם התרופה הזיקה לבעלי חיים, היא נפסלת לשימוש בני אדם.
כתוצאה מגישה זהירה זו עלולות להיפסל, בעקבות ניסוי בבעלי חיים, תרופות שעשויות להועיל לאדם. כדוגמה לכך מביאים מתנגדי הניסויים את האספירין, תרופה נפוצה מאוד שאושרה לשימוש בסוף המאה ה-19, לפני שהיו נהוגים ניסויים בבעלי חיים, ובשנות העשרים של המאה ה-20 התברר שהוא גורם למומים מולדים בעכברים ומעלה את לחץ הדם בחתולים באופן שלא היה מאפשר לו לעבור למבדקים קליניים אילו היה נבדק בשיטות הנהוגות היום.
מובן שמגבלות הניסויים בבעלי חיים ידועות לא רק למתנגדי הניסויים אלא גם לעורכי הניסויים, שמקדישים את זמנם להבנת פעילות התא והאורגניזם החי. הוויכוח בין הצדדים הוא האם הניסויים בבעלי חיים אינם מביאים כל מידע מועיל, כטענת המתנגדים להם, או שחרף מגבלותיהם מביאים ניסויים אלה תועלת שאין לה תחליף, כטענת תומכי הניסויים.יתר על כן,כל הבדל בין תגובות בעלי חיים לטיפולים דומים מסייע בחשיפת מנגנוני החיים ומציאת דרכים חדשות לטיפול רפואי.
טענה נוספת של מבקרי הניסויים היא שלא כל הניסויים בבעלי חיים מכוונים לפיתוח תרופות מצילות חיים. לטענת המבקרים חלק מהניסויים משרתים מטרות אחרות שאינן נהנות מההצדקה המוסרית של מחקר רפואי:
  • מחקר בסיסי, בפרט בתחום הפסיכולוגיה.
  • ניסויים בבע"ח למטרות הוראה בביולוגיה וברפואה.
  • ניסויים המשמשים לפיתוח מוצרים שונים כקוסמטיקה, כלי נשק וחומרי הדברה
טיעוני הנגד לביקורת מסוג זה:
  • המחקר הבסיסי מביא בסופו של דבר לצבירת ידע חיוני למחקר יישומי לפיתוח תרופות וטיפולים.
  • ניסויים בבע"ח למטרות הוראה חיוניים כדי להכשיר את הסטודנטים לעסוק במחקר או לטפל בחולים.
  • פיתוח של מוצרי קוסמטיקה חדשים ללא בחינתם על חיות יחשוף את המשתמשים לתופעות לוואי מסוכנות.
הטיעון המוסרי


הכיוון המוסרי-אתי, גורס שבעלי החיים אינם מכשירים או כלים שנועדו לשימוש האדם. לפי כיוון מחשבה זה, הצידוקים לקיום הניסויים נעוצים בסוגנות (speciesism), מונח שנטבע על-ידי פעיל זכויות בעלי־החיים ריצ'רד ריידר, ופירושו אפליה שרירותית על רקע מין ביולוגי. ללא סוגנות, קשה להצדיק מבחינה מוסרית את קיומם של רוב הניסויים, כשם שללא גזענות או לאומנות קיצונית, קשה להצדיק ניסויים אכזריים בבני לאום אחד, בטענה שהדבר יביא תועלת לבני לאום אחר. על רקע טענה זו יכולה לבוא התנגדות בעוצמות שונות: מהתנגדות גורפת לקיום הניסויים, ועד להתנגדות לניסויים שאינם נתפסים כהכרחיים.
בתגובה טוענים העוסקים בניסויים בבעלי חיים כי אין תחליף לניסויים אלה, לשם הבנת תהליכי החיים והפעילות של יצורים חיים, מניעת מחלות, הפחתת תמותה ובמיוחד בפיתוח תרופות. החוק במדינת ישראל, הדומה לזה שבכל הארצות המפותחות, מסדיר את הניסויים בבעלי חיים לטובת האנושות. נקבעו ועדות אתיות הבוחנות את כל תוכניות המחקר לפני ביצוען ומאשרות אותן לאחר שהונחה דעתה כי הובטחה רווחת החיות כנדרש לפי החוק והתקנות. רוב הטענות האלה נשענות על ההנחה שהאדם הוא מין חשוב יותר משאר המינים.
החברה כיום הינה שסועה בשאלה המוסרית. מצד אחד רוב החברה המערבית מקבלת את המערכת המוסרית לפיה המין האנושי חשוב יותר ממינים אחרים. דבר זה מתבטא בין היתר בצריכת בעלי חיים לשם תזונה, ובשימוש בחיות לשם מחקר ביו-רפואי. ומצד שני, אנשים רבים, גם כאלה שאינם צמחונים, או תומכי זכויות בעלי חיים, מתנגדים לגרימת כאב וסבל לחיות, גם אם הדבר מנוגד לאינטרסים אנושיים. כחלק מתפישה זו, יש המתנגדים לניוסיים שנתפסים בעינהם כמיותרים (כמו ניסויים לצרכי קוסמטיקה, או לצרכי לימוד). כמענה למגמה זו, המתבטאת בהעדפות צרכנים, יש חברות שמוצריהן נושאות את התוית "מוצר זה לא נוסה על בעלי חיים".
בהלכה היהודית אמנם קיים איסור על "צער בעלי חיים" אבל מקובל בפוסקים להתיר באופן גורף כל ציעור שהוא לצורך האדם ובפרט למטרות רפואיות.