[מידע-ספורט אקסטרים] גלישת רוח !
גלישת רוח (ידוע גם כגלשנות רוח) הוא ספורט ימי אשר החל בשנת 1969, מהנדס בשם ג'ים דרק הוסיף לגלשן הגלים מפרש, בין השאר כדי לאפשר לו היגוי (שהוא מאוד גס בגלשן גלים). את ההמצאה רכש משקיע בשם הוויל שווייצר.
בסוף שנות השישים הופיע בקליפורניה הדגם המסחרי הראשון שנקרא ווינדסרפר בתוך זמן קצר יחסית קמו ארגונים, בתי ספר,תקנות ותחרויות(אם כי התחרויות הראשונות נכשלו)
עם הזמן השתכללו הגלשנים:
* הגלשן עצמו התקצר - נעשה בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 מ-4 מטר על למטר וחצי.
* החרב (ראו בהמשך בחלקי הגלשן) נעלמה
* הסנפיר קטן (ולפעמים הפך מאחד לשלושה קטנים)
* דגם המפרש התחדד - הפך ממשולש לצורה הדומה יותר לחרוט קטום(ללכידת יותר רוח יחסית לגודל המפרש)
* התורן הפך לתורן מתברג בעל חלקים (לנשיאה ואחסנה קלה יותר)
* נוספו רצועות על הגלשן לאחיזת רגליים יותר טובה וכמו כן לקפיצות.
* המנור השתככל בתופסנים שלו (לאחיזה יותר טובה בתורן)
הגלישה מתבססת על שיווי משקל בין הרוח לגולש. כדי לזוז על הגולש לעמוד עם הגב לרוח כשהמפרש לפניו ולהפעיל כוח במשיכת המפרש כאותו כוח שמפעילה הרוח. דבר זה יצור מצב שבו המפרש לא יזוז לא לכאן ולא לכאן ולכן הגלשן עצמו יזוז.
מונחים בגלישה:
לעלות לרוח: מצב שבו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון שממנו הרוח מגיעה
לרדת מהרוח: מצב שבו חרטום הגלשן מסתובב אל הכיוון שאליו נושבת הרוח
לחדד לרוח: נסיעה נגד הרוח עד 30 מעלות מהכוון שממנו באה הרוח
ווטרסטארט: תהליך עליה על הגלשן למתקדמים אשר בו הגולש שוכב במים מרים קצת את המפרש ונותן לרוח להרים אותו
פתיחת מפרש: הגדלת הזווית בין המפרש לגוף הגלשן
סגירת מפרש: הקטנת הזווית בין המפרש לגוף הגלשן
סיבוב: סיבוב הגלשן בעליה לרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן
מהפך: סיבוב הגלשן בירידה מהרוח, גורר אחריו גם תזוזה של הגולש לצד השני של הגלשן
ניווט הגלשן:
ניווט הגלשן אינו קשה אך מצריך אימון. הדינאמיות של הכלי גורמת לכך שאין להתייחס לכיוונים כשמאל או ימין אלא על פי הגורם המשפיע ביותר - הרוח. פניות נקראות לעלות לרוח או לרדת לרוח. הרוח מוגדרת כרוח צד או גבית. מכיוון שהגלשן מונע על ידי הרוח בלבד אין הוא יכול לנוע ישירות כנגד הרוח, ניתן להתקדם עם הגלשן לכיוון אשר נמצא במעלה הרוח אך זאת על ידי גלסים.
פניה למעלה הרוח: כדי לעלות לרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון הירכתיים. מצב זה ייצור יותר כוח של הרוח על הירכתיים מאשר על החרטון ולכן יזיז אותם יותר. מצב זה יגרום לפניית החרטום אל מעלה הרוח.
פניה לירידה מהרוח: כדי לרדת מהרוח יש להטות את התורן מעט אל כיוון החרטום. פעולה זו תגרום למצב הפוך מאשר בפניה אל מעלה הרוח ולכן החרטום יזוז אל כיוון נשיבת הרוח
חידוד לרוח: גולש מנוסה יכול לחדד עד כ 10 מעלות לרוח אך לעולם אי אפשר לשוט כנגד הרוח ממש. כמו כן ככול שמחדדים לרוח מאבדים חלק גדול מהאנרגיה של הרוח שלא נלכדת במפרש בכזו זווית. מצב זה גורם להאטה של התנועה וקשיים בשיווי משקל. חידוד לרוח יתבצע לרוב כאשר הגולש ירצה להגיע למקום שממנו באה הרוח (כמו לחזור לחוף) דרך טובה נוספת להגיע למקום ממנו נושבת הרוח לגולשים פחות מנוסים היא ה"גלסים". "גלס" או צלע היא שיטה הפלגה בה אינך נוסע נגד הרוח אלא עושה זיגזגים ונוסע קצת באלכסון כל פעם לכיוון אחר. מהלך זה אמנם אינו קל(בגלל שכול גלס גורר איתו סיבוב) אך הוא קל יותר מאשר חידוד מתמיד וקשה לרוח.
קרדיט לויקיפדיה
ציטוט ההודעה
