הקדמה
פרק א'
פרק ב'

אי המוות פרק ג' מפת המסתורין

"בוקר טוב." אמרתי.
"בוקר טוב גם לך." השיב אמיר.
"איפה יער ורותם?" שאלתי.
"יער הלך לדוג ורותם לקטוף פרות." הוא ענה.
לקחתי עוד עץ וזרקתי למדורה. באותו זמן השמש נצנצה גבוה בשמים, ריח אורנים היה באוויר, ציפורים שרקו להם, והים נצץ מהשמש הבהירה. אמיר נפנף לרגע בשערו החום והסתכל לעברי.
לפתע רותם ויער חזרו ושאלו "היה משהו מיוחד?"
"לא. יובל הרגע התעורר ואני השתעממתי לי כאן." ענה אמיר.
חיממנו לנו קצת אוכל. שתיקה שררה סביב המדורה. שום מילה.

"רוצים ללכת לסיור?" שאלתי.
"אני כאן." אמר אמיר.
"גם אני יבוא" אמר רותם כאשר הוא נוגס נגיסה נוספת בדג שלו.
"מה איתך יער? אתה בא?" שאלתי.
"לא, אני עייף מידי." הוא ענה.
"טוב ההפסד כולו שלך." אמרתי וחייכתי לעברו לרגע.
הלכנו ביער אבל הפעם הוא היה שונה. רגוע יותר. בלי הרשרושים מהשיחים, בלי קולות עורבים. כלום. שקט מוחלט.
הגענו למפל קטן שזרם כנראה לים שהביא אותנו לכאן. לפתע שמתי לב למשהו נוצץ בים הושטתי את ידי לעבר הדבר הנוצץ אבל הרגשתי דקירה. הוצאתי במהירות את היד היא הייתה מלאת דם והיה נעוץ בשן. כעס עבר בראשי על איך נתתי לעצמי ליפול בפח. אבל מצד שני תמיד אמרו לי שאני יהיר.
אמיר לקח עלה ועטף את ידי איתו. שטף הדם נעצר ואני הוצאתי את השן מהיד והכנסתי אותה על כיסי.
"אתם יודעים, פעם קראתי על חבורה של נערים שנכנסו לתוך מפל מים." אמרתי.
"איזה שטויות." גיחך אמיר "דברים כאלה קוראים רק בסיפורים."
"רוצה להתערב?" שאלתי.
"ברור שכן!" הוא ענה.
אמיר אף פעם לא מסכים איתי. למרות שבסוף מתגלה כי אני צודק והוא טועה.
"רק רגע! על מה אתם מתערבים?" שאל רותם.
"נחליט אחר כך." עניתי "אמיר תתקדם לתוך המפל ונראה מי צודק."
אמיר התקדם לעבר המפל הוא נחליט להישען על משהו שנרה כמו קיר אבל הוא נפל פנימה.

אני ורותם מיד קפצנו לתוך המפל וצללנו למטה לעבר אמיר.
ירדנו לקרקע והפלנו שאפשר לנשום שם. זה מקום עם אוויר צח. די מוזר.
"כל הדברים האלה קורים רק לי!" אמר אמיר.
"אתה בסדר?" שאל רותם.
"כן, אני חושב." הוא ענה.
"אתה זוכר שהתערבנו נכון?" שאלתי.
"כן." הוא נאנח.
אמיר הלך לרגע אחורה ונפל. "אמרתי לכם שהדברים האלו קורים רק לי!"
"הי! זאת תיבת אוצר." אמרתי.
"מגניב!" אמר אמיר שרק הרגע קם מהרצפה.
"טוב, צריך שניים שיסחבו את זה אז בואו נעשה משלושה יוצא אחד והיוצא לא צריך לסחוב." אמרתי.
רותם ואמיר הסכימו. למזלי אני יצאתי וזה אומר שרותם ואמיר יסחבו את זה.
אמיר ורותם הרימו את התיבה אבל לרוע מזלו של אמיר התיבה החליקה מידו של רותם ופגעו ברגליים של אמיר.
"זה פשוט לא היום שלי נכון?" הוא אמר.
הם ניסו שוב להרים והצליחו. טיפסנו על הקיר כאשר אני מחזיק מלמטה את התיבה בשביל שהיא לא תיפול. לבסוף יצאנו מהים ועלינו ליבשה.
השמש כבר הייתה במרכז השמיים ונצצה חזק יותר מהבוקר, שירוקת של ציפורי שיר עדיין נשמעו, ומשב רוח קליל עבר.

הלכנו בדרכנו. הרוח התחזקה. רעד ותחושת צמרמורת קלה עברו בגופי.
לפתע נשמעו רשרושים מהשיחים. צעדנו כמה צעדים אחורה ואמיר ורותם הניחו את התיבה. מתוך השיחים קפצו עשרה אנשי זאב. הם הקיפו אותנו. עיניהם השחורות נצצו וקצת אדום היה שם בפנים, ריר נזל מפיהם, הניבים שלהם נצצו ושערותיהם שהיו פעם כחולות היו עכשיו אדומות מדם. אחד מהם ירק לעבר רגלי. נרתעתי לאחור. הציפורנים החדות שלהם היו מוכנות לתקיפה בכל רגע.
"יער!" צעקתי בתקווה שהוא ישמע אותי.
לפתע אחד הזאבים התקדם יותר לעברנו ואמר "תודה שהוצאתם את התיבה בשבילנו. אבל עכשיו נצטרף לחסל אתכם!" וזנק לעברנו. אבל גופו נפל על האדמה הקשה ובתוך צווארו הייתה חרב מעץ.
"קראתם לי?" שאל יער וחייך את החיוך הסתמי שלו.
הוא זרק לעברנו את החרבות שלנו עבר שני אנשי הזאב והוציא את החרב שלו. ידענו שהולך להיות כאן קרב דמים אכזרי. אחד הזאבים ילל לכמה שניות ואז קפצו מהשיחים משהו כמו עוד עשרים אנשי זאב.
"בספירה שלי!" אמרתי "אחד...שתים...שלוש!" הסתערנו לעברם והתחלנו להילחם.
ראשים, ידיים ועוד חלקי גוף היו מונחים על האדמה הקרירה והקשה.
אבל רגע לפני שעמדנו לנצח שני אני זאב לכדו את אמיר ויער והחזיקו אותם דבוקים לעץ.
שני אנשי זאב היו מולי ושלושה היו מול רותם. אנשי הזאב העיפו לרותם את הנשק. עכשיו הוא חסר אונים. אבל אז אני הסתערתי לעבר אנשי הזאב שמולי כרטתי את ראשם והמשכתי לעבר רותם. אנשי הזאב שלכדו את אמיר ויער הורידו אותם והתקדמו לעברי. אבל זה היה מאוחר מידי אמיר ויער הרגו אותם כבר. הרגתי את ראשם של אנשי הזאב האחרונים ונתתי לרותם המסכן לנשום כרגיל.

חזרנו למחנה עם התיבה. וניסינו לפתוח אותה לשווא. היא הייתה נעולה.
"הי! יובל אולי תנסה לפתוח אותה עם השן?" הציע אמיר.
"טוב, אני ינסה." עניתי.
הכנסתי את השן לתוך החור בתיבה סובבתי אותה ולהפתעתנו היא נפתחה. הייתה שם רק מפה שהייתה קרועה בצדדים. הוצאתי אותה ולהפתעתי היא הייתה מפה של האי. אבל הופיעו בא רק המקום של המחנה היער והמפל.
הפכתי את המפה לראות עם יש שם משהו. היא הייתה ריקה אבל פתאום היה כתוב על המפה: "גילוי אזור, יופיע במפה."
"מה זה אומר?" שאלתי.
"אולי כל פעם שנגלה אזור חדש באי הוא יופיע במפה." אמר אמיר.
לפתע עוד שורה התגלתה על המפה והפעם היה כתוב: "אמיר צודק."
נפלתי לעבר החול מרוב פחד. "המ..המפה מכושפת!" גמגמתי קצת.
"אני עדיין לא מבין מה כל כך מפחיד." אמר אמיר.
"אמיר, כל אדם נורמלי יפחד! מצד שני אתה לא נורמלי!"
הכנסנו את המפה לתוך התיבה. היה כבר ערב. כוכבי השמיים נצצו וכך גם הירח, הייתה השתקפות מדהימה של הירח במים אבל הכי אהבתי את השקט שהיה. לבסוף שמתי ראש על החול ונרדמתי.
--
מחכה לתגובות, וביקורות