אי המוות פרק ב' הנמר המעופף


"מה קורה?" קמתי בבוקר ושאלתי.
"כלום. יובל הלך להביא קוקוסים, אמיר נרדם עוד פעם על החול ואני מחמם דגים." ענה לי רותם.
השמש נצנצה למעלה בשמיים, מדי פעם נשמעו קולות ציפורים.
"רוצה להבהיל את אמיר?" שאלתי.
"יאללה. ניקח כמה ענפים ונקשור על עצמו ואז נעיר אותו והוא יפחד כול כך עד שהוא ישתין במכנסיים." הוא הציע.
לקחנו כמה ענפים ועלים, שמנו את הפירות שהיו עליהם בצד וקשרנו אלינו. הלכנו לאט לאט לכיוונו של אמיר והתחלנו לגעת בו עד שהוא יתעורר.
"תגידו מתי שתלו אותכם? כי אני לא מאמין שפספסתי את זה." אמר אמיר בעוקצניות.
"מה איך ידעת שזה אנחנו?" שאלנו.
ממש התבאסנו שאמיר גילה אותנו. כול פעם הוא מצליח לגלות מי עושה לו מתיחה. כנראה יש לו כשרון חבוי.
"בפעם הבאה שתנסו למתוח מישהו תנסו לכסות גם את הפנים שלכם." הוא ענה לנו.
"מה עשיתם בזמן שלא הייתי כאן?" שאל יובל שהגיע עם עשרה קוקוסים חומים וכנראה טעימים.
שלושתנו נבהלנו מקולו של יובל.
"יער ורותם הגאונים ניסו למתוח אותי אבל שכחו לכסות את הראש." אמיר אמר.
"איזה גאונים." יובל ענה.
טוב מי בא איתי לטייל ביער?" שאלתי.
"אני." קם אמיר.
"יאללה בוא." אמרתי.
"אבל רגע מה עם חרבות העץ שלנו?" הוא שאל.
"תודה שהזכרת לי הנה שלך." עניתי לו ואת חרבי שמתי על הגב.

אחרי כמה דקות של הליכה הגענו לדרך מפוצלת. חשבנו לאן ללכת ולבסוף החלטנו לצד ימין. התחלנו ללכת לצד ימין אבל אז זינק על אמיר נמר עם ניבים חדים כסכין ועיניים שחורות שנצצו. הנמר העיף אותו לצד שמאל. רצתי מהר לכיוון של אמיר אבל לפני שהצלחתי להגיע לשביל השמאלי הדרך נחסמה ולא היה ניתן לעבור שם.
זה אמיר הוא בטח ישרוד שם. חשבתי לעצמי. אבל עדין כעסתי על עצמי שלא הספקתי לעשות כלום
התחלתי ללכת בשביל הימני בתקווה שבסוף השביל מתאחד ואני יפגוש את אמיר.

המשכתי ללכת וחשבתי מה קורה עם אמיר. עצרתי לרגע לאכול איזה קוקוס או שניים. לקחתי אבן מהצד והוצאתי מהחגורה שלי קוקוס באתי לפתוח את הקוקוס אבל אז זינק אלי איש זאב וגנב את הקוקוס שלי. הוא היה מלא בשערות כחולות, שני ניבים חדים בפה ואוזניים חדות.
צעקתי לעברו "הי! זאת הארוחה שלי! תחזיר אותה!".
הוצאתי את החרב שלי והתקדמתי לעבר איש הזאב. לפתע מאחורי קפץ עוד איש זאב שהעיף את החרב שלי. הייתי חסר אונים ידעתי שזה לא יכול להיגמר טוב.
פתאום מהשמים הגיע דבר שנראה כנמר עם כנפיים. גופו היה שחור ממש כמו החושך, היו לו פסים אדומים על הגוף, שני ניבים חדים ועניים נוצצות. הוא זינק לעבר אנשי הזאב והעיף אותם לשיחים. אז הוא עף לעבר החרב שלי וזרק אותה אלי עם השינים שלו. היצור התקרב אלי והתיישב ליטפתי את ראשו והוא התחיל לזנק. חשבתי שהוא רוצה שאני יעלה אליו. עליתי על הנמר והתחלנו לעלות לשמיים.

מלמעלה ראיתי את אמיר בתוך סיר. מסביבו היו אנשים בעלי פנים צבועים וחצאיות קש. אמרתי לנמר "רד למטה אנחנו מביאים את אמיר!".
הנמר התחיל לצלול למטה התקרבנו לאמיר הושטתי את היד למטה בשביל שאמיר יתפוס את ידי ויעלה למעלה. הוא תפס את ידי והעלתי אותו על גבו של הנמר.
"מי אלה היו ומה הם רצו?" שאלתי.
"הם היו קניבלים והם רצו לאכול אותי." הוא ענה כשהוא עדין רועד מפחד.
"איכס, אתה לא כול כך טעים." אמרתי לו.
"תודה. תגיד, על מה אנחנו עפים?" הוא שאל.
"זו חיית המחמד שלי. אני לוקח אותה למחנה שלנו." עניתי לו.
"אתה לא לוקח אותה, היא לוקחת אותנו." הוא ענה לדברי.

עפנו על הנמר המעופף עד שהגענו למחנה שלנו.
"מה זה הדבר הזה?" שאלו רותם ויובל כאשר הם רעדו מפחד.
"זה חית המחמד שלי. היא הצילה אותי מאנשי הזאב. וביחד אצלנו את אמיר." עניתי.
"אני לא בונה לדבר הזה מלונה!" אמר רותם.
"אולי הוא ישן על החול? לא נראה לי שיש לו בעיה עם זה." אמרתי.
הנמר שלי התיישב מול הים בלי סוף. הוא נראה מודאג אבל ממה? הלילה הגיע השמש שקעה והכוכבים הופיעו עם הירח.
ארבעתנו התיישבנו ליד המדורה חיממנו לנו קצת אוכל ואז אני ויער סיפרנו להם מה קרה לנו.
------------------------------------------------
ת"ב, דירוגים, הערות והארות וכל השאר יתקבלו בשמחה
תהנו