פרשת שלח לך- הרב כפיר ברוך מבורך דדון
במה להתחזק?

כאשר משה רבינו שולח את המרגלים לתור את הארץ הוא מצוום, ”והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ“, לכאורה לשם מה הוצרכו המרגלים לחיזוק כדי לקחת מפרי הארץ?

הרשב“ם והרמב“ן, מבארים כי משה ציוום שלא יפחדו בלקחם מפרי הארץ פן יכירו בהם שהם מרגלים.

האברבנל נתן טעם לחיזוקם, באומרו והימים ימי ביכורי ענבים, רוצה לומר, אל תפחדו להביא את הפירות, כי הימים הם ימי ביכורי ענבים, ודרך בני אדם להביא פירות למאכלם.

והכלי יקר ביאר לפי שהימים ימי ביכורי ענבים והבעלים מקפידים על הלקיחה, מ“מ התחזקו לקחת מפרי הארץ כי ה‘ עימכם.

וראיתי בזה לרבי ראובן טמסטית זצ“ל, מחכמי מרוקו, בספרו דודאי ראובן, שהציווי והתחזקתם הינו נגד יצר הרע, כי משה רבינו ידע שכוונת המרגלים להוציא דיבת הארץ ולטעון כי פירותיה משונים, וכך עמה משונים, ולזה ציוום שיתחזקו כנגד יצר הרע, ויסתכלו בשבחה של ארץ ישראל שפירותיה משובחים משום שארץ ישראל משובחת לפני הקב“ה. ובזה ביאר הסמיכות ”והימים ימי ביכורי ענבים“, שידוע כי האותיות הקודמות לענבים ”סמאל“ הוא יצר הרע, שבאותם ימים שולט היצר הרע, וכנגדו יש להם להתחזק.

ונראה לענ“ד לבאר בזה מה שכתב הבן איש חי שפירות ארץ ישראל יונקים מקדושת השכינה, ובאכילת פירות ארץ ישראל ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה, וכ“כ גם היעב“ץ בספרו שו“ת מור וקציעה שפירות ארץ ישראל מוסיפים כוח וחכמה וגבורת ההשכלה, ועל זה ציוום משה רבינו להתחזק בקדושת השכינה ע“י שייקחו מפירות הארץ, ”והימים ימי ביכורי ענבים“, שיכולים לקחת מהם, וגדול כוחה של ארץ ישראל להשפיע עליהם.

יה“ר ונזכה להתחזק גם אנו באהבת ארץ ישראל וביישובה, ונזכה לגאולה השלימה על ארצנו ונחלת אבותינו!

פנינים מפרשת השבוע
“שלח לך אנשים“- למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים, לפי שלקתה על עסקי דיבה שדיברה באחיה ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר (רש“י). מה מוסר יכלו המרגלים ליקח ממרים, והלא מרים דיברה במשה רבינו ואילו המרגלים לא דיברו אלא בארץ-כנען שאינה אלא אדמה? אדרבה, הרי אמר רש“י בסוף פרשת יתרו על הפסוק: ”אשר לא תגלה ערוותך עליו - והלוא דברים קל-וחומר, ומה עצים ואבנים אמרה תורה שלא יבזו אותם קל-וחומר אדם שנברא בצלם יוצרו על אחת כמה וכמה“, אבל אין ללמוד את הקל מן החומר, על עצים ואבנים ממשה רבינו? אלא הרי העידה התורה על משה רבינו: ”והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על-פני האדמה“, שהיה נחשב בעיני עצמו כעצים וכאבנים ולא היה העלבון איכפת לו כלל. לפיכך נאמר שם: וישמע ה‘ - ה‘ שמע, ואילו משה לא הטה אוזן ולא נתן דעתו על כך. מאדם כגון זה צריכים לקחת מוסר שאסור לדבר אפילו על עצים ואבנים. על-כן אומר רש“י: ”שלח לך לדעתך, אני איני מצווה אותך אן תרצה שלח“ - לפי דעתך שאפס אתה בעיניך, יכול אתה לשלוח, כי יתכן שייקחו מוסר שלא להוציא דיבה על הארץ: אולם לפי גדולתך האמיתית אמנם אין ללמוד ממך שאסור לדבר אפילו על עצים ואבנים ולא היית צריך לשלוח.

"שבת אחד משישים לעולם הבא" (תלמוד בבלי, ברכות נז, ע"ב).