אין לי מושג אם אתם יודעים מה ההרגשה של לבוא לבצפר בבוקר
ובמקום לראות מישהו שרגילים לראות עובר לידכם, או יושב איתכם במחששה, בספרייה, במסדרון
לראות אותו בתמונה גדולה בכניסה לבצפר, ומעל התמונה רשום שהוא איננו.
אני לא יודעת אם אתם יודעים לאיזה עוצמה של רעד אפשר להגיע מהצמרמורות.
אלכס גורייב, בן 17 מראשל"צ נהרג אתמול לפנות בוקר בתאונת דרכים.
אומרים שהוא נהג תחת השפעת אלכוהול.
אני יכולה להבטיח לכם, שאם אלכס ז"ל היה נכנס היום לבצפר, ושומע את הצרחות, את הבכי בכל מקום, היה רואה את כל הנרות ואת האנשים שהלכו כמו זומבים בלי לעכל מה קרה, הוא לא היה נוהג ושותה יחד יותר אף פעם.
הוא לא היה חבר טוב שלי
אפילו לא ידיד
הוא היה מבחינתי בקושי היי ביי בהפסקה
אבל לראות אותו מסתכל עלייך רק מהתמונה, ולהבין שיותר הוא לא יעבור לידי סתם ככה בבצפר.
זה פתאום חסר.
החיים הם מתנה כל כך יקרה
ואנחנו לוקחים אותה כדבר כל כך מובן מאליו
אין לכם מושג כמה שאפשר לאבד הכל בשניה
איך בשניה כל העולם של מישהו יכול להתפרק רק כי אנחנו עשינו טעות, ולא שמרנו על עצמנו
פאק, אנשים, תשמרו על עצמכם, תחשבו 1000 פעמים לפני שאתם לוקחים סיכון.
תחשבו על כל האנשים שמסביבכם, ועל כמה שזה יכאיב להם.
תחשבו על הילדים בבצפר שבכלל לא מדברים איתכם, אבל אם יקרה לכם משהו
הם יקחו את זה קשה לא פחות מהשאר.
כמו שלי קרה עם אלכס.
אוף אנשים.
באמת...
אל תעשו את זה לאנשים מסביבכם
תיזהרו.....
אין לכם מושג כמה זה כואב לשמוע חבר הכי טוב של מישהו שנהרג, צורח מול תמונה שלו שזה לא הגיוני, ונופל על הרצפה, רועד מבכי.
מי שסתם בא לו...
http://alex-gorev.ad-olam.co.il/Default.aspx
אתר לזכרו....או לפחות פינה...לזכרו...



ציטוט ההודעה
יהי זכרו ברוך.. תהיי חזקה מתוקה.לא מכיר את ההרגשה ולא רוצה להכיר.

















