סיפורו של שי (עם אהבתם תאחרים קראו כבר ושתקו)
לפני שנה וקצת יצאנו אני וחברים שלי לבלות במועדון לילה בת"א (ת"א זה ראשי תיבות של תל-אביב). אקיצר, היינו שם אני וחברים שלי, והתחלנו לרקוד לצלילי המוזיקה בטירוף מסחרר חושים. היו שם כל מיני סוגים של אנשים, כי המוזיקה לא היתה ממש מוגדרת. זו היתה מוזיקת מעליות כזו של באך, אנא ערף, אבל היו שם כל מיני טיפוסים, בקיצור, רקדנו כולנו ומסביבנו ראינו כמה רוסים "מורידים ראשים" אם אתם מבינים על מה אני מדבר, וליד היו כמה עם ג'וינטים והיה שם גם אדם כזה עם מיכל של גז צחוק שמכר בלון של גז צחוק למי שרצה. אקיצר, כולם שם היו מסטולים חבל"ז. מסוממים לאללה. ואני וחברים שלי לא נוגעים, כי אנחנו לא רוצים להסתבך עם המשטרה וזה. בכל אופן, המשכנו לרקוד, אבל היתה שם חבורה של האלו עם הגז שממש הפריעו לנו והרסו לכולם את המסיבה. אז אני וחברים שלי אמרנו, "כוסאומאומקום עם המסטולים האלו, בואו נתקשר למשטרה ונדווח עליהם!". אז אחד החברים שלי הלך לטלפון, התקשר למשטרה ואמר להם שיש פה במסיבה כמה ששואפים כל מיני סמים וכאלו. אקיצר המסיבה המשיכה ורקדנו וכל זה, מחכים שהשוטרים יגיעו. ואז פתאום קיבלתי את ההתקף אסטמה שלי. לא היה לי ממש משנה, כי אני רגיל להתקפים האלו, והייתי מוכן עם המשאף ונטולין לידי. ואז איך שאני בא להוציא את המשאף מהכיס אני רואה את החברים שלי מחייכים פתאום ומוחאים כפיים, אז אני מסתכל עליהם והבנתי שהם שמחים כי השוטרים הגיעו סוף סוף, והתחילו לתפוס שם את כולם! אז היה מוזיקה עצבנית ברקע והתחלנו לרקוד, ואני תוך כדי הוצאתי את המשאף שלי והסתכלתי על איך שהשוטרים תופסים על חם כל מיני כאלו שמשתמשים בגז צחוק, ונהניתי- מגיע להם לזבלים! שיידפקו! אני לא צריך עסק עם המשטרה... בכל אופן, אז אני שם את המשאף שלי בפה בשביל להפסיק את הקוצר נשימה, ואני לוקח ממנו שאיפה. ואז אני מרגיש ככה משיכה חזקה בכתף שמסובבת אותי לאחורה. "מסומם בן-זונה!" צועק עליי איזה שוטר אחד, ולוקח לי את המשאף, ואומר לי "הגז הזה ידפוק לכם את השכל יא מסטולים! לא רק את השכל, גם את החיים! אתה בא איתי למעצר!!!" אז אני ככה אומר לו בטירוף "מה בן זונה?! מה מסומם?!? זה המשאף שלי לאסטמה, זה לא סמים!!!" אז הוא עושה לחבר שלו "מוטי, בוא בוא תשמע קטע, המסטול הזה פה אומר לי שהגז צחוק שלו זה משאף נגד קוצר נשימה! חחחחהה!!" אני מסתכל עליו ככה עם מבט, ואז בא החבר שלו מוטי הזה ואומר לו "מה אתה מחכה? עצור את הזבל המסומם הזה!" ואז השוטר הזה דופק לי אגרוף לפרצוף, משכיב אותי על הבטן, וקושר לי את הידיים מאחורה עם אזיקים! אני עושה לו "בואנ'ה יא פסיכי! זה משאף לקוצר נשימה! אני לא נגעתי ולא אגע בסמים בחיים שלי!!!" אז הוא אומר לי "אחרי שתיקח את הקורס גמילה שלנו בכלא אתה כבר באמת לא תיגע יותר בסמים בחיים שלך יא אפס". ואז אני קולט אותו מוציא את המכשיר קשר שלו ואומר "אלברט, תפסתי פה על חם עבריין מועד, ככל הנראה מבית הרוס ומשפחה מובטלת. שלח בבקשה כמה חבר'ה שיעשו לו חיפוש בבית לסמים, ותביא גם את ההורים שלו לחקירה". ואני ממש בקריז!!! אני עושה לו "מה מועד?! מה עבריין?! זה לא סמים אני אומר לך!!! קרא מה כתוב על הקופסא של זה!" אז הוא דופק לי עוד אגרוף לצד שמאל, ומשתיק אותי בכוח. אחר כך הוא גרר אותי על הרצפה עד לבחוץ של המועדון, לרחוב. והוא ממשיך לגרור אותי! ואני מרגיש את הלחי שלי על המדרכה, נחתכת מתגרדת ונשרטת בכאבים, אבל למנייק הזה לא אכפת והוא גורר אותי ככה עד לניידת. הוא זורק אותי ככה לניידת, ואני באיפוס כוחות ולא יכול לעשות ממש כלום. אז הוא זורק אותי לשם, ואני מוצא את עצמי באחורה של הניידת עם עוד שבעה מסוממים מסריחים לאללה והם מסתכלים עליי ככה ואחד מהם אומר לי "לא נורא, הצד החיובי של זה שתפסו אותנו על חם זה שבסוף נצא נקיים לגמרי". אני מסתכל עליו ככה, עם מבט, עצבני לאללה, ואז אני אוגר אנרגיות ודופק לו חתיכת אגרוף לפרצוף, ומוריד לו כמה שיניים חלביות בדרך. אז השוטר שישב מקדימה קלט את זה, והוא יוצא אליי, מושך אותי החוצה בפראות, בועט בי כמה פעמים, ומזריק לי איזה חומר מרדים. אקיצר, אחרי כמה שעות אני פותח את העיניים ומוצא את עצמי בתא כלא. לידי יושבים ההורים שלי. "אמא! אבא! מה אתם עושים פה???" אז אבא שלי אומר לי תוך כדי שהוא מלטף אותי "ששש...שה ילדי, שה חמוד. אני אוהב אותך. אבא ואמא אוהבים אותך. לא נורא אם מעדת, זה בסדר. אנחנו תומכים בך". אז אני אומר לו "אבל אבא!!! לא נגעתי בסמים!!!" אז אמא שלי אומרת לו "ששש, די יעקב, די. הוא צריך לנוח. בוא נלך". ואז היא מסתכלת אליי ואומרת לי "זה בסדר שי, אנחנו מקבלים אותך גם אם אתה הומו מסומם. זה בסדר. אנחנו נבוא לבקר". "אבל אמא!!!" צרחתי בבכי, "אני לא הומו! וגם לא מסומם!!! אמאאאאא!!!!!!" אבל הם הסתובבו וראיתי את אבא מחבק את אמא שבכתה. היא סיננה בדרך החוצה משהו כמו "מקרה אבוד. בושה למשפחה" נראה לי. והלכו. אני בקרוב אהיה מסודר, כי הולכים להבריח לי לתא תער של סכין גילוח שאיתו אוכל להתאבד. עד אז, אני כבר יושב שנה מתוך ארבע שנגזרו עליי, ומחכה לתער שאמורה להגיע עוד חודש בערך. הכל בגלל האסטמה. הכל.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ben4455
