
נכתב במקור על ידי
MiCrO
הכרית מלאה בדמעות, בזכרונות מן העבר,
שלא נגמר, רק ממשיך קדימה אל העתיד המאוחר.
יותר, מנסה להתגבר, אך לא מצליח כי אותי מבפנים זה גומר.
אני חושב שאני לא יכול להתמודד עם דברים קשים,
כי אני חיי רק 15 שנה, עדיין לא מבין את משמעות החיים.
אני מנסה לחשוב, מנסה לכתוב, אך יש לי איזה מחסום,
שסוגר מסביבי שלא נותן לי אפילו מקום לנשום או לחלום.
כי לחלומות יש עתיד, יש תקווה, יש אהבה, יש אכזבה,
יש בלב עוד מילה שנותרה.
כי מכאן החיים לאף אחד לא פשוטים,
עוד מילים, עוד חרוזים, עוד משפטים ועוד שירים.
רק על הכאב אפשר לכתוב כבר ספר,
זהו פצע עמוק, לא יעזור לו אפילו תפר.
חושב לעצמי, איך זה לחיות את החיים הפשוטים,
אבל הבנתי שאין דבר כזה, כי החיים שלי הרוסים.
תגיבו ... ולילה טוב