הארי פוטר 7 (ההתחלה שלו) אני תירגמתי.
תרגום שלי... תגיבו..
הארי פוטר ורוחות המוות!פרק ראשון:
סודות לא פתורים-
הארי הרים לאט את ראשו, ובהה בעגמומיות במראה המוכר של דירה מספר ארבע בשדרות פרייוט. מה שכבר היה יום נורא נהיה גרוע יותר במהירות. לא רק שהוא היה צריך להופיע בלי ידיעה מוקדמת על סף דלתם של הדרסלים (משהו שהוא ידע שלא תהיה להם בעיה להציג את חוסר האושר שלהם ממנו) אלא הוא גם היה צריך לבשר להם ששני פריקים אחרים יצטרפו אליהם באחה"צ של אותו יום.
פינת הפה של הארי התעוותה ב"חוסר הומור" כאשר הוא חזה את הדרך בה הם יקבלו את החדשות.
הוא השאיר את רון והרמיוני בתחנת קינגס קרוס לפני קצת יותר משעה. שניהם הלכו לעשות עצירות בביתיהם המכבדים לפני הופעתם בבית הדרסלים. הארי חייך בחיבה כאשר הוא נזכר בהצגת הסולידריות מצדם. הוא לא ציפה לזה, הוא חשב שהוא ימשיך לבדו. למרות זאב, הוא היה מיואש מדאגה להם ולשארית המשימה שלהם, והוא היה חייב להודות שהמחשבה על תמיכה בעודו מתמודד עם קרובי משפחתו הייתה די נחמדה.
הארי חשב שיהיה יותר טוב-או לפחות פחות מביך, אם הוא היה מופיע ראשון ומכין את קרובי משפחתו להגעתם של חבריו. הוא רצה להתרחק מהוגוורטס אקספרס ומשאר התלמידים במהירות האפשרית... לפני שהוא רץ אל ג'יני.
ג'יני.
הארי ניענע את ראשו במהירות- הוא לא יכול היה להרשות לעצמו לחשוב על ג'יני.
הוא עדיין לא חשב שהנחישות שלו הייתה חזקה מספיק כדי להחזיק.
מאחר שהוא לא היה yet of age (לא הצלחתי לתרגם) הוא חמק במהירות בלי לדבר לאף אחד מהקהל בקינגס קרוס ולקח את הרכבת לשדרות פרייוט.
המסע הארוך והחם הותיר אותו עצבני, זה לא בישר טובות בקשר חזרתו ואיחוד עם הדרסלים. הוא שקל לחזור ישר מהוגסמיד ולדלג על רכבת האקספרס של הוגוורטס. אז מה אם לשכת הקסם הייתה מעיפה אותו מהוגוורטס? הוא הרי לא חוזר לשם בכל מקרה.
הרמיוני, תמיד קול ההיגיון, הזכירה לו שאין סיבה לתת למשרד הקסמים עילה לשבור לו את השרביט, והוא היה חייב להודות שיש בזה מן ההיגיון.
רופוס סקרמינג'ר רצה את הארי תחת שליטתו והארי לא היה יכול שלא להבין שהוא ניסה לעשות את חייו קשים במאמץ לגרום להארי לציית. להארי לא הייתה סבלנות לאיש או לפוליטיות שלו. עדיין, שימוש פזיז בקסמים אסורים לקטינים רק בשביל רווח של נוחות היה סיכון שלא שווה היה לקחת.
הוא שנא כשהרמיוני הייתה צודקת.
אז, הוא ישב בקרון עם רון והרמיוני וניסה להתעלם מהחור בלבו שהעדרה של ג'יני גרם. הוא לא ראה אותה במשך כל המסע הביתה ותהה באיזה קרון ברכבת היא יושבת.
לא רון ולא הרמיוני שאלו אותו איפה היא הייתה, אבל הוא תפס את הרמיוני בוהה בו באופן ספקולטיבי בכמה מקרים.
הארי היה קבוע במניעת מבטיה של הרמיוני. הוא בהה באומללות אל מחוץ לחלון, המחשבות שלו התמקדו בימים יפים יותר...
ג'יני.
בעודו דוחף הארי את ידיו את כיסי הג'ינס שלו ומסדר את כתפיו, הארי סחב את רגליו לעבר הגינה הנקייה והגזומה של דירה מספר 4 בשדרות פרייוט.
הוא הבטיח לדמבלדור שהוא יחזור עוד פעם אחת לפני יום ההולדת שלו, והוא התכוון לעמוד במילתו.
החזה של הארי הצטמק בעודו חושב על המנהל שלו, אבל הוא מצמץ את הלחות מעיניו והמשיך קדימה. זה מה שדמבלדור היה רוצה, וזה מה שהוא הולך לעשות.
עצם זה שידע מה הוא הולך לעשות, לא הקל על זה. הוא לא היה במצב הרוח להתמודד עם השטויות של הדרסלים. לא הייתה לו סבלנות בשביל צרות האופק שלהם... היו לו אתגרים גדולים יותר להתמודד איתם. הימים שבהם הפרצוף הסגול של ורנון יכול היה לעשות אותו מפוחד חלפו מזמן. הוא תהה למה הוא יוכל לצפות כשיפתחו את הדלת וימצאו אותו עומד שם אחרי העזיבה מלאת האירועים בקיץ שעבר.
אחרי הכל, הוא הניח שיכול היה להיות גרוע יותר. הוא העדיף להתמודד עם הרתיחות של הדרסלים מאשר הזעם של מולי וויזלי כשרון הודיע לה על התוכנית לדגל על ה"מחילה" ולהגיע ישר אל המלחמה שהיא ניסתה בנוקשות להגן עליו ממנה.
הוא תהה אם רון השליך את ה"פגז" הקטן שלו בקינג'ס קרוס או שהוא חיכה עד ההגעה ל"מחילה". הארי היה יכול לדמיין את רון במטבח מצטדק לפני אמא שלו, וג'יני הייתה שם...
ג'יני.
לבו של הארי הצטמצם רק מהמחשבה עליה, והוא לחץ על עפעפיו כאילו הוא מנסבה לסחוט אותה ממחשבותיו. הכל נראה כה פשוט וישיר כאשר הוא קיבל את ההחלטה. הוא לא יכול היה לשים את ג'יני בסכנה. אם הוא היה מאבד אותה, גם הוא לא היה שורד.
אבל היה משהו שהוא היה צריך לעשות, והוא לא יכול היה לסבול אף הסחת דעת בזמן שהוא מחפש את ההורקרוקס. לשבור את זה היה הצעד הנכון לעשות. לא היה סיבה שבשלה הוא היה צריך לשים את חייה ב"המתנה" רק מכיוון שהוא עשה. יכול לקחת שנים למצוא את כולם.
באותו הזמן, זה נראה הדבר הכי הגיוני שאפשר לעשות. אבל עכשיו, רחוק מהוגוורטס, בהתמודדות עם הלא נודע... עכשיו, שום דבר לא היה ברור. הוא לא ידע איך הוא יוכל לתפקד עם הכאב הזה שיוצא חור כזה בלבו. הוא הרגיש כאילו היה דימום בלתי פוסק מפצע בלתי נראה.
דבר אחד הוא ידע "על בטוח": היא יכולה להסיח את דעתו עם חיוך פשוט, והוא לא יכול היה להרשות שדעתו תוסח. היו יותר מדיי דברים שהיה עליו לעשות.
באשר למה שבא אחר כך... זו הנקודה בה הארי היסס. הוא ידע מה היה עליו לעשות, הוא רק לא היה בטוח איך לעשות זאת. איך הוא יכול היה למצוא את ארבעת ההורקרוקסים הנותרים? איפה הוא צריך להתחיל? ואיך הוא ישמור על עצמו, או גרוע מכך- על רון והרמיוני מלסבול את אותו הסבל שחווה דמבלדור כשהוא איתר את שני ההורקרוקסים האחרונים? או מה שהוא חשב שהיה הורקרוקס, בכל מקרה...
ר.א.ב (R.A.איפה הוא היה אמור למצוא את ר.א.ב? איפה הוא אמור להתחיל?
התליון, הספל, הנחש, ומשהו של רייבנקלו או גריפינדור.
זה נראה חסר תקווה ומהמם, במכלול, אז הוא היה צריך להתחיל בחתיכות ולעבוד משם. הוא נגד באצבעו במתכת הקשה והקרה של ההורקרוקס המזויף. הארי מצא את עצמו משתמש בזה כמעין קמע, מחזיק בזה כל פעם שהלחץ גבר. חייבת להיות דרך, והוא הולך למצוא אותה.
הצעד הראשון היה ללכת לחלל (hollow) של גודריק. הוא לא היה בטוח מה הוא התכוון למצוא שם, זה פשוט היה נשמע חשוב שהוא ילך לשם.
בעצם לא, הצעד הראשון יהיה ללכת למאסר אצל הדרסלים. והכי מוקדם שהוא היה מתחיל את השהייה, כך גם הכי מוקדם שהוא היה מסיים אותה.
בזמן שהוא היה אבוד במחשבות, רגליו הוליכו אותו אל הדלת הקדמית. הוא לקח נשימה עמוקה, ודפק שלוש פעמים.
הנה, התחלנו.
זה לקח רק כמה רגעים עד שהוא שמע צעדים המתקדמים לעבר הדלת. הדלת נפתחה במקצת, ופני הסוס של דודה פטוניה השקיפו דרך החריץ. הוא ראה איך עיניה נפתחו בהפתעה לפני שהדלת נפתחה בחוזקה, והיא משכה אותו פנימה ע"י צווארון חולצתו.
"מה אתה עושה פה?" דרשה דודה פטוניה לדעת, בזמן שהצוואר שלה עבר מצד לצד לוודא שאף שכן לא נמצא בחוץ ורואה איך הארי מטופל בגסות ע"י דודתו.
"למה חזרת כלכך מוקדם? האם הפריקים האלה מבית הספר שלך סוף סוף החליטו שהם לא רוצים אותך גם כן וזרקו אותך? חשבת שאתה יכול סתם להופיע פה בלי להודיע?".
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Haviv
