[מידע] החתולים הגדולים
חתולים גדולים הוא מונח המבחין את חתולי הפרא הגדולים ממיני חתולים קטנים יותר. הגדרה אחת של מונח זה כוללת את ארבעת המינים הנכללים בסוג פנתר (Panthera) בלבד: האריה, הנמר, הטיגריס והיגואר. חברי סוג זה הם החתולים היחידים שביכולתם לשאוג, תכונה שלעתים נחשבת למאפיין המבחין את החתולים הגדולים מיתר החתולים. הגדרה רחבה יותר מכלילה תחת המונח גם את הברדלס, נמר השלג, הנמר הערפילי המצוי ואת הפומה. חמשת החתולים הגדולים ביותר הם ארבעת החתולים הגדולים ה"אמיתיים" והפומה. למרות הבדלים בולטים בגודלם, מיני החתולים הגדולים דומים במבנה שלהם ובהתנהגותם. כולם טורפים יעילים. תפוצתם כוללת את אמריקה, אסיה, אפריקה ואירופה; לאוסטרליה ולאנטארקטיקה אין מיני חתולים אנדמיים.
ניתן להבחין במספר מאפיינים משותפים למרבית החתולים הגדולים: מרביתם יחידאים, צדים מן המארב, ואצל מרבית המינים דו הצורתיות הזוויגית מתבטאת רק בגודל הגוף. בנוסף, רוב החתולים הגדולים נוהגים לטפס על עצים.
יכולתם של החתולים הגדולים האמיתיים לשאוג מקורה בבית קול ובעצם לשון (עצם היואידית) מוארכים המותאמים לכך במיוחד . כאשר אוויר עובר בבית הקול בדרכו לריאות, דפנות הסחוס רועדות ומפיקות קול. בית הקול של האריה הוא הארוך ביותר, מה שמקנה לשאגותיו צליל גס ועמוק. למרות שהיגואר נכלל בסוג פנתר, הוא נצפה שואג לעתים רחוקות ובית הקול שלו מפותח במידה פחותה יחסית. לנמר השלג בית קול מפותח יחסית שכמעט ומסוגל להפיק שאגות, אולם באופן כללי היגואר הרבה יותר מפותח ממנו. החתוליים שאינם מסוגלים לשאוג הם בעלי יכולת לגרגר, בעוד שהחתולים השואגים חסרים את היכולת הזו.
האיום העיקרי הנוגע לחתולים הגדולים הוא הרס של בתי גידול וציד בלתי חוקי. בעבר חתולים אלו היו מאוימים גם על-ידי סחר שנעשה בחיות אקזוטיות, אולם כיום הסחר העולמי מוסדר באמצעות אמנת וושינגטון (CITES).
ציטוט ההודעה
