היי אתה.
אתה זוכר? זוכר אותי?
כבר חשבתי שלא, בזמן האחרון.
אבל אמא אמרה שאתה אוהב אותי. זה נכון?
אז למה שהבטתי בעינייך החומות אפורות, שננצו באור שבקע מן החלון הקטן,
נראה כאילו שכחת הכל, שכחת ממני, שכחת שאני אוהבת אותך?
אני מתגעגעת. מתגעגעת כל כך.
אתה יודע, לפעמים שבחוץ גשום, וטיפות המים קופחות על החלון,
אני נזכרת ברגעים שהיו לנו ביחד, המעטים.
אולי אני לא זוכרת, עבר המון זמן מאז.
אני כועסת על עצמי. כועסת כל כך.
כועסת, שלא יצא לי להגיד שאני אוהבת, שלא אמרתי שלום...
ואולי באמת שכחת. אבל אני לא מאשימה אותך.
זו לא אשמתך.
אתה כל כך מדהים. כל כך...
ואתה שלי, אתה שלי.
זוכר, איך הגשם שטף את גופי כשבכיתי עלייך? ואי אפשר היה לראות את ההבדל בין טיפות הגשם הקרות לבין דמעותיי החמות והכואבות.
אני מניחה שקשה לי בלעדיך. וגם לאמא.
כל שבוע אני נזכרת בך, ומדליקה בשבילך את אש החיים.
אני כל כך אוהבת אותך.
ומתגעגעת.
ואם אתה יכול לשמוע עכשיו את מחשבותיי,
אני רק רוצה שתדע שאני יודעת שזו לא אשמתך ששכחת.
וזו לא אשמתך שלא אמרת...
אני אוהבת אותך כל כך.
אוהבת..
מעריכה.
היית כזה בן אדם מדהים..
כל כך רחום וחם, כל כך חכם וחזק, כל כך אמיץ...
אני שומרת את התמונה שלך,
כדיי להיזכר בך, מדהים.
סליחה שלא הספקתי לומר שלום,
אני אוהבת אותך..
סבא.





ציטוט ההודעה










