פורסם בידיעות אחרונות. ב-YNET יש רק כמה שורות מתוך כל הראיון הגדול הזה.
שווה קריאה, במיוחד לצופי "הישרדות" למיניהם..
כמה דברים על דן שלא ידעתם, ומי יודע, אולי הדיעה שלכם לגביו ו\או לגבי המשחק תשתנה...

"לפני שקפצנו למים כבר קלטנו שהמשחק הולך להתחיל, ולא היה איתנו אף אחד מההפקה.
כבר אז אפשר היה לראות איך אנשים מתרוצצים ומנסים לסגור דילים כשהם עוד לא מכירים אחד את השני.
לא הכרתי אף אחד ולפחות חמישה אנשים הציעו לי דיל.
אפילו בדרך לאי, באחת המוניות, כשלשנייה וחצי איש הפקה לא שמר עלינו, אחד המתמודדים ה'ראויים' כבר הציע לי דיל.
אז מה הם משחקים אותה עכשיו עם הראוי או לא ראוי שלהם.
דבר אחד ברור: אם מישהו ראוי זה אני. יש קונצנזוס. אפלו ליה אמרה את זה. אבל לכמה אנשים בכל זאת קשה לקבל את זה,
ואני מתחיל לשמוע שטויות על זה שאני מושתל של ההפקה."
נדמה לי שהרושם הזה התקבל ברגע שהעבירו אותך לשבט של הבנות והשאירו אותך בתוכנית.
"אני מודה שכשאני מסתכל מהצד גם לי זה נראה ככה, אבל כשהיינו שם אף אחד לא העלה את זה על דעתו.
משהו באיך שזה נראה בעריכה גורם לזה להיראות ככה. ההפקה לא התערבה, אבל בוא נגיד שגם אם התיאוריה הזאת באת נכונה,
מה זה קשור אליי? אני יודע מה הם רצו או לא רצו?
אולי אי המתים היה אמור להיגמר כבר אבל הם רצו להשאיר את נועם?
אולי את המשימות מסדרים כדי שנועם יוכל לנצח? אתה יודע כמה משתנים יש במשחק?
ברור שההפקה יכולה להשפיע, אבל בסוף את הפתק אני רושם. האנשים שלידי רושמים. וזהו.
אנשים שוכחים שברגע שהעבירו אותי לשבט הבנים קיבלתי גזר דין מוות.
למה ישר התחלתי להתפרע, לנסות לעשות בריתות? רציתי להציל את עצמי".
דן וויקהעד כמה מה שנראה בטלוויזיה נאמן למה שקרה על האי?
"יש דברים שלא רואים, למשל ששבט אחד יכול לנצח את השבט השני אבל יש משהו לא הוגן במשימה.
לא רואים שהאיבה בין סבאנה לג'יבארו לקראת הסוף הייתה עצומה. שנאנו אחד את השני.
בתוך התחרויות היתה הרבה אלימות מילולית, אפילו אלימות פיזית".
בין מי למי?
"הכל, בנים מול בנות ובנות מול בנות כזה. במיוחד בין מרינה ונעמה וורה וליה. באתגרים יש המון אמוציות.
לכן זה היה ברור שנאכל להם את האוכל שזכינו בו מול הפנים. לא רציתי לשחק לידיים של ההפקה, לא רציתי להיות המתייפייף.
בסופו של דבר אנשים מדברים עליי כי אני מצליח. דברים מסתדרים לי.
יש שלב בעוד כמה פרקים שזכיתי ביותר משימות מכל השבט ביחד. קשה לעכל שאני מנהל את ההדחות.
בכל פעם שאני בא להתייעץ לגבי הדחה, לא באמת אכפת לי מי יילך הביתה, אבל זה יוצר דיון וזה טוב.
העיקר שלא מדברים עלי. דיברו עלי רק כשההפקה בחרה לשאול מי הכי תחמן, מי השקרן הכי טוב".
זה רטורי בערך כמו לשאול איזו מתמודדת מזדהה עם "שיר אהובת הספן'.
"כן, כיוונו את זה. ובכל זאת הם לא מצביעים נגדי. הם פשוט לא מסוגלים להדיח אותי.
ברור להם שדן סוחב אותם. הם לא יכלו להישאר בלעדי, והאמת, לא דאגתי כל כך.
במועצות שבט אני עושה הצגה שאני דואג. שואלים אותי, אני אומר 'כן', 'אני מפחד'. דוגרי, לא דאגתי. ידעתי שיהיה בסדר.
לא היתה פעם אחת במשחק שהרגשתי מאוים. זאת הגאונות שבמשחק. אז תנו קרדיט, ראבק.
אומרים לי 'אתה תחמן'. תנו לי קרדיט לפחות על התחמנות".
לא נראה לי שמישהו לקח לך את הקרדיט הזה.
"במקום להגיד בקריינות של התוכנית 'הוא חושב שהשירות שלו בגולני יציל אותו' מדברים רק על 'הכסף והחיוך'.
החיוך עד מילא, אבל מה הכסף עכשיו? מה קשור כסף? מה הם רוצים מהחיים שלי? זה פשוט מגוחך.
לא שמו דגש על זה שאני יותר קרבי מכולם. מושיק היה הקרבי, כאילו. הוא היה בצנחנים, אבל הוא מבוגר ממני ב-30 שנה.
אחד היתרונות הגדולים שלי במשחק היה שאני חי"רניק ואין הרבה אנשים שעושים מילואים כמוני.
קיץ לפני התוכנית הייתי במלחמת לבנון. לקחו אותי להיות מ"מ בלי קורס קצינים. זה עובר?
מדינת ישראל מסתכלת על התוכנית ואומרת 'איזה מניאק, בטח היה שקמיסט בקריה וגם אז תחמן בשמירות'.
אני נטרף מזה. בסך הכל אני מוביל מהלכים בגלוי, אומר מה אני הולך לעשות, לא בוגד בבריתות שלי.
אנשים שלחצתי איתם יד, לא בגדתי בהם. אבל קיבלתי תדמית כזאת".
אתה ראוי?
"שוב, כל הקטע של הראוי ולא ראוי זה דיון של חבורת צבועים.
האבסורד הוא שגיא ועידן קפון אומרים שאני צבוע, שקרן, תוקע סכינים בגב.
תגידו לי, כשאתם מדיחים את יואב זה בסדר וכשאני מדיח זה אסור? בסופו של דבר עבדתי שם נכון.
צריך להדיח את החזקים. וזה לא כל כך קשה לעשות את זה".
תסביר.
"לאנשים יש נטייה לעשות משהו מהפכני. הרבה יותר מגניב למשה להדיח מישהי חזקה. זה יותר מהפכני.
כשהדיחו את נועם, מתברר שלא הייתי כזה משוגע. הבנתי את החוקים יותר מהר מהם.
הבנתי שהתחרויות יהיו אישיות. הבנתי שאני מתחרה גם בחברים בשבט שלי.
הסתכלתי מי מסכן אותי והתחלתי לסמן מטרות.
גיבור הוא לא מי שתופס הכי הרבה דגים, גיבור זה מי שמנצח, מי שמגיע לסוף. כל השאר לא משנה.
הדרך לא משנה לך גם בחיים?
"אין מה להשליך את זה על החיים האמיתיים, זה רק משחק.
זה כמו שתבוא לקספרוב ותגיד לו 'אתה שקרן, אתה הטעית את היריב שלך במשחק שח'.
בחיים האמיתיים יש שכר ועונש. בחיים האמיתיים אם תהיה לא אמין, לא מוסרי, תשלם על זה בהמשך.
בנאדם יכול להכות פעם אחת. מהיום הראשון ראיתי בזה משחק. לרוב המתמודדים לקח קצת זמן, אבל בסוף הם קלטו את זה.
כל אחד משתמש בכלים שיש לו, ואני יכול לשכנע את כולם לעשות מה שאני רוצה.
רק פעם אחת במשחק אמרתי למישהי שאני הולך להדיח אותה, לנעמה, ולא הצלחתי".
למה?
"כי ברגע שאדם מבין שהוא בסיכון הוא נלחם על החיים שלו.
ברגע שנעמה הבינה שהיא בסכנת הדחה היא התחילה לפרפר מפה לשם וסיכלה את זה".
טוב, היא אחת המתמודדות החזקות.
"נעמה עשתה מהלך אחד מצוין במשחק הזה: לחבור אלי".
למה חשוב לך כל כך לנצח כל הזמן?
"כזה אני. אני מגיע לסביבה חדשה, מסתכל מה קורה סביבי, רואה את המטרה שנראית הכי אטרקטיבית ומנסה לכבוש אותה.
ואגב, אני לא תמיד מצליח".
מתי נכשלת?
"כשלמדתי משפטים לתואר ראשון במרכז הבן-תחומי רציתי להיות יו"ר אגודה והפסדתי".
אתה רוצה להיות פוליטיקאי?
"אני מאלה שאומרים בוא ננסה להשפיע. בסוף יושבת הראש שנבחרה הציעה לי להיות מבקר האגודה, תפקיד עם הרבה מאוד השפעה.
השארתי חותם חיובי. שיניתי דברים".
מי המודל לחיקוי שלך בפוליטיקה?
"ביבי. אני יודע שזה בול בטייפ קאסט שלי, אבל אני מאוד מעריך אותו. עושים לו עוול.
מה שהוא עשה בשנים האחרונות בכלכלה... הוא גאון.
הוא הציל את המדינה וגם לקחו לו את הקרדיט".
הביקורת היא על זה שבדרך הוא פגע בחלשים.
"כן, מתעסקים איתו בקטנות. אוהבים לא לאהוב את ביבי. זה מזכיר לי קצת את עצמי".
מה השאיפות הפוליטיות שלך?
"הלוואי שהייתי יכול להיות ראש עיר. הייתי מת להיות ראש עיריית חיפה.
לא היום, בעוד 20 שנה".
היית מסתפק בנתיים בלהיות המנחה בעונה הבאה של 'הישרדות'?
"אני לא פוגע בפרנסה של אנשים. אבל זה יכול להיות נחמד ויש על זה דיבור.
היה באינטרנט סקר 'מי אתה רוצה שינחה את העונה הבאה' וקיבלתי 70 אחוז.
בוא נגיד שהמועמדים ייתנו לי כבוד".
אני מקווה שבעונה הבאה הקאסטינג יהיה יותר מוצלח.
"יכלו לבנות קאסט יותר מגוון. בעונה הבאה אני רוצה נהג מונית הארד קור, 20 שנה על הכביש.
מוטי, נהג מונית, רמלה. הוא ינצח.
יהיה לו תייר צרפתי וכל היום ייסחב איתו על הגב וידפוק אותו עם המונה".
דן נמצא כרגע בלונדון. הוא מספר שהוא לא ממש מתפרע שם.
"אם אתה רוצה להרשים בחורה ולקחת אותה למסעדה טובה, אתה נשבר פה", הוא מסביר.
"יציאה עולה מינימום 70 פאונד, וזה אם היא משתכרת מהר.
אנשים חושבים שאני בטח חוגג, אבל פה אני יבש מבחינת בחורות כמו מדבר סהרה. זה כזה אבסורד".
אבסורד, כי בישראל היית יכול לחגוג בזכות סלבריוטך?
"אף פעם לא היו חסרות לי בנות, ולא מעניין אותי להיות סלב. לפני כמה שנים יצאתי עם אגם רודברג.
היא היתה אש, חמה מאוד. תבדוק אם יש תמונה אחת שלי איתה. התחלתי איתה ברמזור, בכלל לא ידעתי מי היא.
אמרתי לה 'תפתחי את החלון' ודיברתי. חבר שלי אמר לי 'וואי, זאת אגם' ושאלתי 'מי זו אגם?'. זה בטח הקסים אותה.
להיות סלבריטי זה לא פשוט, אתה הולך ברחוב, בא לך לתת איזה חיטוט באף ואתה לא יכול.
אתה הולך כאילו כולם מסתכלים עליך כל הזמן. אגם נולדה לעולם הזה".
גם את אגם לקחת לדייט ראשון במערה?
"אני רוצה להבהיר: אם היה אקשן במערה ביני לבין ויקה הוא היה מצולם. אם היה שם משהו בין בחור ובחורה, היו מראים את זה.
אולי מטשטשים קצת את התמונה".
אז לא היה שם כלום?
"לא היה. המצב שלך מדכא את כל היצר המיני. אתה רעב. זה לא מעניין אותך בכלל.
דבר שני, יש צלמים שם כל הזמן. הצלמים קולטים כשיש התחרשות. הם רואים ששני אנשים פתאום לבד.
אין מצב שתדבר עם בנאדם לבד ולא יצלמו אותך. זה לא יקרה".
"מזג האוויר שם היה בלתי צפוי לחלוטין. מדמיינים קריביים, חם ושמש. היתה שם תקופה שעבר שם איזה הוריקן והיה קר. ממש קר.
אני זוכר שחשבתי שלכלב רחוב בהודו יש תנאים יותר טובים.
בצבא, כשאתה שומר, הפנטזיה שלך זה פינה על הרצפה שאתה יכול לישון בה. שם זה הרבה יותר גרוע.
אני לא רוצה לישון, אני רק רוצה משהו יבש. אתה כל הזמן רטוב מהלחות. אין לך פינה. בא לך לבכות".
עם מה ציחצחת שיניים?
"לא ציחצחתי שיניים. גירגרתי מי מלח. אבל לא היינו מסריחים מהפה, כי לא אכלנו תבלינים.
באחת המשימות פקס קיבלנו תפוחי אדמה עם תבלינים והיה איזה שבוע שאנשים התחילו להסריח. ממש צנחה. נאדים, ריח מהפה".
אני רואה איך זה יכול להוציא את החשק המיני אפילו כשאתה ישן בשבט של דוגמנית.
"ישנתי בדרך כלל לבד במערה כי פחדו לישון שם. היינו רק אני ועוד חולדה.
בלילה היא היתה הולכת עלי, רצה עלי חופשי. הייתי אדיש לחלוטין.
כשהיה מתחיל לרדת גשם מרינה היתה באה ומתיישבת לי על הראש. הייתי מכווץ עוד יותר כדי שיהיה לה מקום.
ככה העברתי את הימים".
אני מאוכזב ממך. מתמודדים אחרים הספיקו לסיים בזמן הזה שלושה תארים!
"כן, אני מת על זה. עידן קפון, עורך דין מתמחה. עומר עשה שם שמונה תארים.
לפעמים הוא סטודנט לממשל, לפעמים הוא סטודנט למשפטים, לפעמים הוא סטודנט למדעי המדינה, לפעמים למשפטים ולממשל.
נועם כוורן. הוא מושבניק מחופית ולמשפחה שלו יש בין היתר כוורות".
איך דחפו לך בכלל את המנו ספנות הזה? זאת חברה של דוד שלך.
"נו, וכשהייתי ילד היו אומרים בבית ספר שלא מעיפים אותו כי אבא שלו קנה את הספרייה. ואז העיפו אותי.
יש לזה עליות וירידות ועכשיו עם 'הישרדות' זה עוד פעם צץ. הייתי בגולני עם אנשים מכל הסוגים. כולם קראו לי מנו.
לאנשים הרבה פעמים נראה שדברים באים לי מאוד בקלות. זה לא נכון. אני נלחם.
כשתה בא מבית שבו אנשים סביבך הצליחו, אז הרף הוא מאוד גבוה. יש לי אבא שהצליח מאוד.
יש לי אח קטן, מסכן, שגם צריך צריך לעמוד ברף. אז מנסים לצייר אותי כאיזה בן של מפונק?
מישהו אמר 'הספינה שהם קפצו ממנה היא של אבא שלו".
למה בכלל הלכת לתוכנית הזאת?
"הגעתי בטעות. כבר הייתי רשום ללימודים. את התוכנית האמריקאית מאוד אהבתי, אפשר להגיד שהייתי מכור.
ואז היה פתאום את הפרסום והשותף שלי במשרד עורכי הדין שפתחנו רשם את שנינו. מהרגע הראשון נדלו עלי.
אחרי שלושה שבועות מהרגע כבר הייתי על המטוס. לא היה לי הרבה זמן לחשוב, אני רוצה, לא רוצה.
מאוד התחברתי לסיטואציה. שזה בטבע, על אי בודד, מוגלי כזה. אני מת על זה. הייתי יכול להתגלגל להיות חוקר טבע.
אבל היום ילדים משתחררים מהצבא וחושבים שהם צריכים ללמוד משהו פרקטי, כולם רצים ללמוד משפטים ומינהל עסקים.
חבל שהאהבה הזאת לא עוברת. כנראה שאי אפשר לבלבל את הצופים עם שני טרזנים.
יש את טרזן ואת דן, כמו שמציגים אותי.
היום אני מבין את העוצמה של העריכה, דבר שלא הבנתי כשהשתתפתי בתוכנית".
היית באמת טרזן?
"כילד גרתי בדניה, 'שכונת היוקרה', ממש על פארק הכרמל בחיפה. היינו תופסים עקרבים, נדלים, גידלתי בבית בז, למרות שאסור.
מתחת למיטה, איפה שהכלי מיטה, היו לי ג'וקים מיובשים שאספתי. גל כל מיני סלמנדרות.
היה לאבא שלי חבר רופא והייתי משגע אותו שיביא פורמלין כדי שאוכל לחנוט אותם.
יום אחד אמא שלי גילתה את זה וחטפה התקף לב".
ואנשים עוד אומרים שאתה מהווה דוגמא רעה לילדים.
"תאמין לי, אני באמת בחור טוב. צריך להיות מציאותי, זה העולם שאנחנו חיים בו. צריך להיות מתוחכם וחכם.
אני משתדל לקחת דברים מאוד בקלות. לעשות צחוק מסיטואציות מאוד לא נעימות. אתן לך דוגמא.
הייתי בסיירת אגוז. בסוף המסלול, בשבוע האחרון, שכחת את הנשק שלי בניווט. הדיחו אותי, ועברתי לגדוד 13 בגולני.
באותו רגע זה היה אסון: גם דיווחתי וגם הדיחו אותי. זו בדיוק הנקודה שבה אני אמור לשבת ולמרר.
מה עשיתי? הצטלמתי עם חיוך. עד היום יש לי את התמונה הזאת".
מתי לקחת את זה קשה?
"לפני הנסיגה מלבנון שני חברים שלי נהרגו ממש מול העיניים שלי, עלו על מטען.
נכנסתי עם המ"פ פנימה, העלינו את הגופות ופינינו אותן לארץ. אין משחקים.
אחרי שזה נגמר לא הלכנו לפסיכולוגים ויצאנו לסופשבוע באילת כדי להירגע. לא הייתי אפילו בהלוויות. בטוח שזה דפק לי קצת את המוח.
היתה שם איזו תחנה פיראטית שהיתה משדרת דיסקים שלמים, ועד היום כשאני שומע את 'באביב' של מיכה שטרית אני נחנק מדמעות".
מה הרגע מ'הישרדות' שתיקח איתך לכל החיים?
"כשאקבל את הצ'ק".
אני יודע שזה ארוך...אולי דילגתם לסוף ואתם קוראים את המשפט הזה והפסד שלכם =P
יש פה הרבה דברים על דן, על החיים שלו, על המשחק וכל השאלות והשמועות עליו פה בגלוי..ה אתם חושבים עליו עכשיו??.או שאתם עדיין חושבים אותו דבר ..?..לדעתי הוא תחמן לא קטן ...אבל מההתחלה אהבתי אותו כי הוא הפלפל שבמשחק !!.
הראיון נלקח מפורום אחר