סיפורה של יפעת (גם שווה קריאה חחח)
זה היה בשנה שעברה, בחופש פסח. הגיעה אלינו הביתה מעטפה מטעם חברת הנסיעות לטיולים מאורגנים שנקראת "ירוק-כחול", ובמעטפה נכתב שהחברה מארגנת טיול להר הכרמל, ומשם ביום שישי בבוקר נצא אל העיירה הדרוזית "דליית אל-כרמל". בהתחלה לא רציתי לצאת כי הרגשתי לא הכי טוב, היו לי בעיות אסטמה (; אבל בסופו של דבר בגלל שהיה יום שמשי וחמים אשר היתה לי בו הזדמנות להראות את גופי החשוף, החלטתי לצאת לטיול. המדריך היה מוכר לי, נבו נועם קוראים לו, מבוגר עם שיער לבנבן ושפתיים יבשות, אך סה"כ הוא היה אחלה, חוץ מהעובדה שהוא מתקלח עם הבן שלו. (שהבן שלו בן 17). בכל אופן, ביום חמישי מאורגנת ומסודרת יצאתי לטיול עם כל השאר. סה"כ הגיעו לטיול לא כולל אותי ואת המדריך עוד שבעה אנשים. התחלנו לצעוד בעודנו מאזינים להסבריו של המדריך החביב אשר התעסק בבובות באותו זמן, כחלק מההסברים, לפי טענתו. הלכנו והלכנו במעלה הכרמל והשמש היתה נוחה מאוד. מזג האוויר בכלליות היה מצוין לכיבוש העולם. כלומר, אם הייתי רוצה לכבוש את העולם, הייתי כובשת אותו רק ביום שבו מזג האוויר היה כמו שהיה לנו בטיול. אבל כנראה שהאקלים לא ממש עזר לי, כי פתאום זה החל. נכון מאוד, התקף האסטמה. הוא לא היה ממש ממש התקף, אלא יותר כמו התחלה של התקף. הרגשתי איך לאט נהיה לי קשה לנשום. יכולתי עם הזמן שחלף לחוש בוודאות איך מרגיש לוויתן שנסחף על גבי גלים לחוף, ועכשיו הוא אבוד עליו, מנסה לנשום נשימות אחרונות ולשרוד בכוח. הרגשתי איך הרגיש הכלב ההוא מהניסוי של הארגון של בן-לאדן, כאשר הרעילו אותו עם גזים ממיתים לאט. הבנתי טוב מאוד איך מרגיש דג שמשו אותו מן המים. יכולתי להרגיש בוודאות כיצד מרגיש קשיש עם עצירות. הבנתי ממש טוב איך תרגיש דנה אינטרנשיונל כאשר היא תיקח גלולת ויאגרה. בכל אופן, החל לי ההתקף. המשכתי לשרוד אותו, כי לא היה עלי משאף זמין, ונלחמתי בו בכוח. לפתע נבו המדריך הורה על הפסקת אוכל בפסגת ההר, מעיין מצוק יפה שכזה, אז עצרנו כולנו. בשבילי העצירה היתה מתנה! אוכל סוף סוף להסדיר את הנשימות בקצב אחיד. אבל, זה לא ממש מה שקרה... המממ... כבר אמרתי לכם שזה היה בפסח, נכון? אז כאמור, האוכל היחידי שהיה אתנו היה אוכל כשר לפסח, ואני הוצאתי ממרח שוקולד למרוח על מצה שהיתה לי. נגסתי במצה, וכל הפירורים שלה נשאבו לי לגרון בגלל נשימה לא סדירה שנשמתי בטעות בגלל האסטמה! אסטמה + פירורים של מצה בגרון = לא נעים. התחלתי להיחנק ונבו המדריך שראה את מצבי רצה להיחלץ לעזרתי ולעשות לי הנשמה מפה לפה, אבל אמרתי לכם--השפתיים שלו יבשושיות מגעילות כאלו, ולא רציתי שייגע בי בכלל! אז דחפתי אותו מעליי בבעיטה חזקה. ו...אה, ציינתי שהיינו על פסגת הר, נכון?
7 שנים בכלא על הריגה.
עוד שלוש אני בחוץ.
ציטוט ההודעה
