עברו כבר כמה שנים טובות מאז שהטראנס הישראלי יצא מהיערות, נכנס למועדונים, חדר לרדיו, קפץ לביוקר ב
MTV התחיל לעשות בר מצוות ושלח את סקאזי להפיץ את זרעו בברזיל.
אבל למרות זאת, התמונה הראשונה שעולה בראש כשמדברים על טראנס היא עדיין חבורה של ערסים בשרוואלים קופצים כמו תרנגולות על דוחן מקולקל באמצע אחו בגליל.
איפה האחו הזה הזה ואיפה אינפקטד מאשרום. עמית דובדבני (דובדב) וארז אייזן, האחראים העיקריים להפיכתו של הטראנס מז'אנר מוזיקלי שולי עם מוניטין בעייתי לענף הייצוא הכי מצליח של ישראל אחרי בר רפאלי, נמצאים היום בקרחנה אחרת לגמרי.
למרגלות מרפסת השיזוף בווילה הענקית של דובדב נפרשת כל לוס אנג'לס. מצד ימין השלט המפורסם של הוליווד, ומצד שמאל הבית של הלן האנט.
בקרוב תיבנה כאן בריכה גדולה, מסך פלזמה עצום תלוי בסלון מעל שולחן מעץ ועור שנראה כאילו נשחטו עבורו לפחות שני יערות-עד ועדר פרות, ובחוץ חונה ג'יפ חדש ומפואר של אינפיניטי ("כולה 40 אלף דולר"). יותר ממליון דולר עלה לו הבית הזה בהוליווד הילס. ארז גר בבית קצת יותר צנוע, אבל לפחות יש לו כבר בריכה ומקסיקאי צמוד שמנקה אותה.
אייזן [26] ודובדב [32] היו בשיאם כשהחליטו לארוז הכל ולנסוע לאמריקה: היו להם מעריצים מוטרפים, מביסות מפוצצות, שישה דיסקים שמכרו עד היום יותר מ400 אלף עותקים, אחד מאולפני ההקלטות הכי טובים בארץ ובית במושב. הם היו השם הכי חזק בסצינה, כל כך חזק שאפילו סבתא שלכם שמעה עליהם. עם כל אלבום שהוציאו הם הגדירו מחדש את גבולות הטראנס, קירבו אותו יותר ויותר אל רחבת הריקודים התל אביבית ואל לב המיינטרים, והיו הראשונים שעשו את הבלתי ייאמן כשהצליחו לדחוף אותו לפלייליסט של גלגלצ עם ביצוע חדש ל'יומולדת' של ברי סחרוף - אחד השירים הכי מושמעים בתולדות התחנה. אבל אז, ביום אחד, אינפקטד מאשרום קמו וסגרו את הבסטה.
כמו רוב ההחלטות שהצמד הזה מקבל בחיים, היא התקבלה ברגע, בלי לחשות יותר מדי על ההשלכות, והוצאה לפועל במהירות: תוך פחות מחודש כבר היו להם ביד אשרות עבודה אמריקאיות, אחרי כמה ימים נמכרו כל המחשבים, המיקסרים והמיקרופונים, ויומיים אחרי זה הם כבר היו בלוס אנג'לס עם שתי מזוודות, שני לפטופים וחדר זוגי במלון הוליוודי. תוך שבוע סגרו חוזה שכירות על בית, ובילו שם כמה ימים כשהם ישנים ביחד על הריצפה מכוסים במגבת. אחר כך הגיעו הרהיטים, ציוד חדש לאולפן, שתי הנשים שאיתם ושני הכלבים. אינפקטד מאשרום, חשוב להבין, לא נסעו לחפש את מזלם בארה"ב. הם עברו לשם כדי להיות קרובים לדרום אמריקה.
הטראנס הישראלי הוא הדבר הכי גדול שקרה למקסיקו ולברזיל מאז שהגיעו לשם האוניות של הכובשים מספרד, ואמנים כמו אינפקטד מאשרום, סקאזי, אסטריקס, יהל ופסייקראפט זוכים שם להערצה במימדים מבהילים. לעומתם, האמריקאים, שגם ככה בקושי יודעים לרקוד, לא ממש יודעים עדיין איך לאכול את זה. אז ארז ודובדב מאכילים אותם בכפית: מופיעים מול 300 אנשים בנברסקה, מול 500 אנשים בוויומינג, ובערים הגדולות מול קהלשל אלפים בהופעות מכורות מראש. בקרוב, למשל, הם יזכו לכבוד שמעט מאוד להקות בעולם זכו לו: הם ינעלו את 'קוצ'לה', אחד מפסטיבלי המוזיקה הכי גדולים בעולם, שם יופיעו לצד אמנים כמו רד הוט צ'ילי פפרס, רייג' אגיינסט דה משין וביורק.
"לא ממש שמעו על כל זה בישראל, כי מה לעשות, אנחנו לא נינט", אומר דובדב. "זה טיפה מעצבן, אבל למדנו לחיות עם זה. לפעמים זה אפילו קצת מצחיק. ראיתי שעשו כתבה גדולה בעיתון על זה שאביב גפן והבדיחה הזאת שנקראת בלקפילד קיבלו חוזה הפצה בארה"ב. כבר לפני שבע שנים עשיתי את זה ומילה לא רשמו. אבל צריך לשים את הדברים בפרופורציה. ישראל זה שוק קטן מאוד מבחינתנו. מה אכפת לי אם כותבים עלינו או לא."
די ג'יי זה פאסה
השעה שמונה בערב, ודבדב, שרק נחת לפני כמה שעות בסן פרנסיסקו אחרי טיסה ארוכה ומתישה מהארץ, מנמנם בחדרו הצנוע בהילטון. ארז, שהגיע רענן וערני בטיסה קצרה מלוס אנג'לס, מתרוצץ על הבמה באודיטוריום ביל גרהם - אולם הופעות ענק שמארח להקות בסדר גדול של פרל ג'ם - מושך חוטים וכבלים ומוודא שהמוניטורים עומדים במקום הנכון. יחד איתו ועם דובדב חולקים את הבמה בסיבוב ההופעות הנוכחי גם גיטריסט ומתופף, שעושים עכשיו בידקת סאונד אחרונה. "נגמרו הימים ששנינו עומדים לבד כמו מפגרים מאחורי מחשבים, המיקסרים והאורגנים ועושים תנועות עם הידיים לקהל", מסביר דובדב. "אנחנו גם כמעט שלא מתקלטים יותר. בחייך, מה זה די.ג'יי? זה הכי קל בעולם. זה בדיחת התעשיה".
אינפקטד מאשרום בגלגול החדש שלהם הם הרבה יותר רוקנרול מטראנס, כולל דיסטורשנים עצבניים, קפיצות ראש מהבמה ודובדב עם המיקרופון מחלק כיפים למעריצים. כשהם מסתובבים במקומות אחרים בעולם מלווה אותם הגיטריסט הישראלי ארז נץ. כאן הם מסתפקים בטומי, גיטריסט מקומי שבחיים שלו לא שמע מוזיקה אלקטרונית ומבסוט לאללה לעבוד עם טראנסאווים כי "סוף סוף אני עובד עם אנשים שאין להם בעיות סמים." אלה מכם שהיו מתישהו באוהל של החובש במסיבת טבע בטח צוחקים עכשיו, אבל הבחור רציני לגמרי. ארז, שמגיל 16 מסתובב במסיבות טראנס בכל העולם, לא נגע מעולם אפילו בסיגריה, "ותאמין לי", הוא אומר, "שהיו לי הזדמנויות. גם אלכוהול אני לא ממש שותה. לפעמים, אם אנחנו יושבים באיזו מסעדה יפנית גרועה, אני מתנחם בסאקי. פעם שתיתי יין כי אמרו לי שזה יין נדיר ויקר בטירוף ושאני מוכרח לטעום. היה לא רע, כן, אבל אני מעדיף תירוש."
לדובדב, לעומתו, היו רגעים בחיים שבהם היה לו יותר אל.אס.די בדם מכדוריות אדומות, אבל ימי הסטלה הנצחית כבר מזמן מאחוריו. "כשהייתי בן 17 הלכתי בפעם הראשונה למסיבת טראנס באיזה שדה בצפון הארץ", הוא מספר. "אכלתי טריפ כי אמרו לי שזה הקטע, וטראח, הייתי בפנים. באתי לשם רוקר לגמרי, עם חולצה של מטאליקה, ויצאתי קרחניסט. את שלוש השנים בצבא העברתי ממסיבה למסיבה, המשטרה הצבאים ואני כל היום במרדפים. כשהגעתי להודו אחרי השחרור הייתי כבר גמור. אמרו לי אח שלי, סע לגואה, תשתגע. אמרתי להם מה זה גואה, זה משחק ילדים. זה בית הבראה. יושבים על הים ואוכלים תותים. בואו איתי לקריות, תאכלו טריפים כל יום. מי שמכיר את הבחר'ה שלי ואת התקופה שלנו בסמים יודע שזאת היתה מכה מהלכת ללא גבולות. אנחנו עד היום פצועים מהדבר הזה.
"הטיול הזה בהודו הוא זה שגמר לנו לגמרי את הסיפור. כשאתה לוקח יותר סמים אתה מקבל מכה ומאבד את השפיות טיפה. אתה מרגיש שמדברים איתך, אבל אין לך מושג על מה. אתה מבין שאתה מאבד את זה. כשחטפתי את הפיצוץ נסעתי לנאפל כדי להרגע, אבל זה לא עזר. חזרתי לארץ , הסתגרתי בבית חצי שנה, ולאט לאט חזרתי למציאות. היום, חוץ מאיזה ג'וינט קטן מדי פעם, אני לא נוגע בזה. בגיל 24, כשאנשים רק מתחילם להכנס לעניין, כבר הייתי שבע שנים עמוק בפנים. בגיל 25 הייתי נקי. תאמין לי, כדי לעשות מוזיקה לא צריך לעשות סמים. חד וחלק. זה רק דופק את העניינים."
את השעות המעטות שנותרו לארז ודובדב בעיר לפני ההופעה הם מבלים בבר של הילטון. אם סקאזי היה פה הוא בטח היה לוקח את חבורת הכוסיות היפניות שישבו בשולחן הסמוך לסיבוב הופעות פרטי בחדר, אבל אינפקטד מאשרום הם לא רק בחורים מבויתים היטב שמקפידים לברוח לחדר שלהם במלון מיד בסופה של כל הופעה "כדי לא להגרר לאפטר פארטיז ולמצוא את עצמנו במצבים שאתה לא יודע איך תצא מהם", כמו שדובדב מגדיר את זה בדיפלומטיות - הם גם אנשים עסקים רציניים. קורי, אחד המנהלים האמריקאיים שלהם, הגיע לכאן במיוחד מאל.איי כדי להפגיש אותם עם נציגי החברה שבונה להם את אתר האינטרנט החדש והמשודרג שלהם, ועכשיו הם מדברים על כסף, על פלטפורמות שיווקיות, על ווב 2.0 ועל מרצ'נדייזינג. קורי משוכנע ש"אינפקטד מאשרום הולכים להיות הדבר הגדול הבא". הוא בטח אומר את זה על כל הלהקות שהוא מייצג, אבל יש כמה עובדות שמוכיחות שהוא כנראה צודק: לפני שבועות הם חתמו עם אחד הלייבלים של סוני על חוזה הפצה בארה"ב, תיכף תצא גרסא חדשה של תוכנת המסרים הפופולרית אסיקיו שאינפקטד כתבו את כל צליליה, ושישה רמיקסים רשמיים שעשו לדורז עומדים להשתחרר בקרוב. "קיבלנו מהם את ההקלטות המקוריות שלהם", מספר ארז, "וגם הקלידן בא לאולפן שלנו להקליט כמה קטעים מחדש. האיכות של ההקלטות היתה בסדר, אבל אפשר לשמוע שהם היו סטלנים רצח ושמו זין על הסאונד".
במידה מסויימת אינפקטד מאשרום מתנהלים יותר כמו חברת סטארט אפ שמחכה לרגע שבו תוכל למכור את עצמה במיליארדים ופחות כמו שני מוזיקאים שכותבים מוזיקה כדי להוציא את כל הכאב שמצטבר אצלם בבטן. למען האמת, הכאב היחיד שמצטבר אצלם בבטן עלול להגיע רק מהסטייק הענק שיצא לפני עשר דקות מהמטבח של הילטון.
מקאזה עד סקאזי
זמן קצר אחר כך ארז ודבדב נוחתים באולם מפוצץ עשרות אמריקאים דלוקים שמסיבה לא ברורה עדיין רוקדים עם מוצצחם בפה למרות שהשנה היא לא 1996. בכניסה לוכדים אותם שני ישראלים נושאים שהגיעו כל הדרך מסנטה קלרה בלי כרטיסים ומבקשים שיכניסו אותם חינם. דובדב מסכים וכל החמולה וכל החמולה מחליקה פנימה. מאחורי הקלעים, בתוך צידנית, מחכה לו מה שהוא מכנה "הסם החדש שלי": אלכוהול, והרבה. בזמן שאנחנו ממתינים לדי.ג'יי האמריקאי שיסיים הוא כבר מחסל שני בקבוקי בירה. ובהמשך, על הבמה, הוא יגמור שלושה בקבוקים נוספים.
באחת לפנות בוקר, רגע לפני שהם עולים לבמה, המקום כבר בשגעת. למרות שדובדב טוען שהוא "לא רואה אותם ממטר", זאת לא רק המסיבה של אינפקטד מאשרום אלא גם של כריסטפור לורנס ודי.ג'יי דן - שניים מהתקליטנים היותר חזקים באמריקה ששמותיהם מופיעים על הפוסטרים של האירוע באותיות לא פחות גדולות. אינפקטד מאשרום מקבלים את הקהל אחרי חמש שעות של ריקודים, רגע לפני שפיכת מנוע.
כשהם עולים, המוזיקה שוככת ומחיאות כפיים מנומסות עולות מהקהל. טומי הגיטריסט מניח רגל אחת על המוניטור ואז החלל הענק ממלאים צלילים של פריטה ספרדית שקטה. לרגע נדמה שהולכת להיות כאן פדיחה, אבל אז מתחילה ההפצצה:עשרת אלפים אנשים מרימים בבת אחת את הידיים לשמיים, מנסים לתפוס את הלייזרים, וגלי ההדף מהקהל כמעט מעיפים את נערות הגו-גו מהבמה. דובדב, שטוף זיעה, מנופף בזרועותיו כמו זובים מהטה ומשלהב את הקהל במבטא ישראלי כבד. ארז, מעברו השני של המיקסר, עסוק בלסובב כפתורים וסוקר מלמעלה את כל הטירוף הזה באדישות, כאילו שום דבר ממה שמתחולל על הבמה לא נוגע לו בכלל.
אחר כך, בדרך לשדה התעופה, אחרי סשן ארוך של חתימות למעריצים וכששאגות ההדרן עדיין מהדהדות באוזיים של כולם, הוא יסכם שהיה "בסדר". גם כשיתברר לו עם הנחיתה בלוס אנג'לס שחברת התעופה שאיתה טס לא ממש יודעת לאן נעלמה מזוודה שבה נדחס ציוד הופעות בשווי של כמה אלפי דולרים, הוא יגיב באותה אדישות. בחלקות העבודה הברורה שקיימת בין השניים דובדב הוא זה שאחראי על העצבים.
החיים של אינפקטד מאשרום, כמו המוזיקה שלהם, מתנהלים בקצב של 145 בי.פי.אם, עם המון עליות ומעט מאוד עצירות למנוחה. בזמן שאתם קוראים את הכתבה, ביום שיש, הם מופיעים באיסטנבול. למחרת באנקרה. רק לפני כמה ימים חזרו משש הופעות באוסטרליה. בשבוע הבא יש להם שלוש הופעות במקסיקו, ומיד אחריהן הם טסים חזרה ללוס אנג'לס לאחת נוספת. בשנה האחרונה הם עשו 120 הופעות בכל העולם, שזה אומר, בממוצע, הופעה כל שלוש ימים. יש מעט מאוד אמנים בעולם - ובטח שלא משלנו - שצברו קילומטראז' הופעות כל כך גדול בתקופה כל כך קצרה. סיבוב ההופעות האחרון של מדונה, לצורך השוואה גסה, כלל רק 60 הופעות.
אז נכון, לכל הופעה של מדונה מגיעים לפחות 20 אלף איש, אבל גם אינפקטד מאשרום כבר לא ממש עושים ועדי עובדים בקלאב הוטל לוטראקי. בשביל פחות מאלפיים איש בקהל הם לא יטרחו בדרך כלל לקום מהפלייסטיישן וכל הופעה מכניסה לחשבון שלהם בין 25 ל35 אלף דולר במזומן. אין היום עוד מוזיקאים ישראלים שעל שמם רשומה הצלחה עולמית בקנה מידה כזה, מהסוג שאביב גפן היה מוכן למכור בשבילה את הכליה של סטיבן ווילסון. אחינועם ניני אולי הופיעה מול 100 אלף איש בוותיקן, אבל רובם בכלל באו בשביל ההופעה של יוחנן פאולוס.
"יש לנו יותר מיילים מאשר לטייסים", אמר אייזן. "בשנים האחרונות החלפתי כבר שישה דרכונים, ואני מדבר איתך על דרכונים עסקיים כפולים. אני מכיר כבר את כל הדיילות של לופטהנזה. אבל זה רק נשמע נוצץ. אין דבר יותר גרוע מריצות בשדה התעופה. יש רגעים שזה פשוט כבר לא כיף. אנחנו יכולים לעביר לפעמים שלושה ימים רצוף מטיסה לטיסה, עם ארבע שעות שינה בסך הכל, רצים ממטוס למטוס. אנחנו מחייכים, שיחשבו שאאנחנו נהנים, אבל זה רק בכאילו".
אתם לא מגזימים קצת עם כמות ההופעות הזאת?
"כדי להצליח צריך להופיע כל הזמן. זה הדבר היחיד שקובע. אני יכול לעשות תקליטים עד מחר, כסף לא רואים מזה. גם כשעוד היו באמת מוכרים תקליטים לא עשו מזה כסף. אני לך באופן ברור שאינפקטד מאשרום לא עשו אף פעם כסף משום תקליט שהם הוציאו".
לא מפריע לכם שבמקום לקנות את האלבומים שלכם מורידים אותם באינטרנט? האלבום החדש שלהם, "וישס דלישס", הגיע לרשת שבועיים לפני שהוא הגיע לחנויות.
אייזן: "בכלל לא. אנחנו בעד. חברת התקלטים שלנו תתעצבן בטח על מה שאני הולך להגיד, אבל אני חושב שזה עוזר לנו. העיקר הוא לא כמה אנשים קונים את המוזיקה שלנו, אלא כמה אנשים נחשפים אליה. עשו סקר אצלנו סקר בפורום של האתר, שאלו את המעריצים איך גיליתם את אינפקטד. 90 אחוז אמרו שמהורדות לא חוקיות. חוץ מזה, אנחנו בעצמו מורידים מלא דברים מהאינטרנט, אז מה אני אגיד לך? אנחנו מאמינים שמוזיקה זה משהו שצריך להיות חינם".
במשתנה עם ג'ים קרי
כשהם לא בדרכים, וזה לא קורה הרבה, אינפקטד עובדים באולפן שהקימו בחצר האחורית של אייזן, מטר מהבריכה, בהשקעה של כמה מאות אלפי דולרים. דובדב וארוסתו הדוגמנית ענת גדרון גרים במרחק של כמה דקות נסיעה, ולארז יש סידור נוח במיוחד: כבר חודשיים שהוא אב לנועה, תינוקת מקסימה שגם ככה בקושי תראה את אבא שלה בשנים הקרובות, לפחות עד שתיהיה גדולה מספיק כדי להצטרף אליו להופעות.
נועה שרועה עכשיו בחיקה של חני, אשתו של ארז, ויונקת. צעצועים קטנים פזורים בכל מקום בבית, ליד הצעצועים של המבוגרים - שתי קונסול משחקים של פלייסטיישן ואקס-בוקס שמחברות למקרן ומבסך ענק שתופס את כל הקיר בסלון - ואמא של ארז, שהגיעה מהארץ לעזור, מביכה אותו עם העלאת זכרונות מהילדות בקריית ים.
איך היה יושב בגיל 4 עם האורגן במשך שעות ארוכות ולא קם, איך שלחו אותו לקונסרבטוריון ללמוד מוזיקה קלאסית, איך התחיל פתאום לעשות מוזיקה על המחשב, ואיך נבהלה בפעם הראשונה שדפק לה בדלת די.ג'יי גרמני מגודל עם שיער ארוך וקעקועים בשם יורג שכרגע סיים לרצות עונש של שנתיים מאסר על סחר בהרואין וביקש לדבר עם הבן שלה. "היא אמרה שהוא נראה לה בן אדם טוב", אומר ארז מאוחר יותר, "ובגלל זה היא נתנה לזה צ'אנס. היא פיקחה עלינו על הזמן בשבע עיניים, בדקה שהכל כשר, אבל לא אמרה לי לא. תראה לי עוד אמא שהיתה נותנת לבן שלה לנסוע לבוליביה בגיל 16 וחצי עם סוחר סמים לשעבר מגרמניה כדי לנגן במסיבת טראנס".
את דובדב פגש ממש באותם ימים דרך חבר משותף. לכאורה, הם היו שני הפכים מוחלטים: האחד פריק מחשבים שקט ומופנם מבית דתי שקורא בשירותים מגזינים עם תמונות עירום של תוכנות לעיבוד סאונד, והשני חיית מסיבות מפוצצת בכימיקלים. הקליק, מסיבה שאף אחד מהם לא מצליח להסביר, היה מיידי. עשר שנים הם כבר ביחד, צמודים אחד לשני כמו זוג נשוי. דובדב הספיק כבר להתחתן ולהתגרש פעם אחת במהלך התקופה הזאת. מארז הוא לא נפרד ליותר מכמה שבועות. כשהם עובדים ביחד באולפן, אומר אחד האמנים שעבד איתם בעבר, הם כמו בנאדם אחד עם ארבע ידיים.
בסצינת הטראנס הישראלית, או במה שנשאר ממנה מאז שכל האמנים הגדולים השאירו אותה לבד ביער ונסעו לעשות שמח בברזיל, חולקים הרבה כבוד לאינפקטד מאשרום, אבל כבר לא מנגנים אותם במסיבות. האלבום החדש המצוין שלהם, שיצא בסוף החודש שעבר בארץ ומכיר בנוסף למקצבי ארבע על ארבע קלאסיים עם בסים אכזריים וגרוב דורסני גם לא מעט נגיעות של מטאל, היפ-הופ, פופ ורוק - זוכה שם בעיקר לבוז. אינפקטד אומרים בסצינה, כבר מזמן לא עושים טראנס. דובדב מסרב להתרגש: "אין יותר כזה דבר סצינת טראנס ישראלית. כשאנחנו עזבנו לפני שלוש וחצי שנים דברים נראו אחרת. זה עצוב מאוד. מסיבות טבע קטנות תמיד יהיו, אבל מה שמנגנים שם היום זאת פשוט בדיחה".
"הרמיקס הראשון שקיבלנו לעשות", מספר ארז, "היה לבט באקלי, זמרת מברודווי ששרה במחזמר 'קטס'. התלהבנו רצח שקיבלנו את ההזדמנות הזאת, היא היתה אז הבנאדם הכי מפורסם שאי פעם פגשנו, ועשינו מה שחשבנו שצריך לעשות כדי לספק את הסחורה. הלכנו על רמיקס האוס הכי צ'יזי והכי מסריח שאתה יכול לדמיין, משהו בלתי נסבר ששנאנו מהרגע שסיימנו, אבל היינו בטוחים שהיא תאהב את זה. הלכנו אליה הביתה והשמענו לה את זה, היא יושבת שם, מוקפת בכל מני אנשים עם חליפות מחברת התקליטים שלה, וכשדיסק גמר לנגן היא אומרת לנו שהיא שומעת את זה ובא לה להקיא. ככה, מול כולם. היא צדקה כמובן. זה היה באמת מזעזע. המסקנה מכל הסיפור הזה היא שאנחנו צריכים לעשות רק מה שאנחנו באמת אוהבים לעשות ולא מה שאנחנו חושבים שאנשים יאהבו".
ואם מדונה תבקש ממכם להפיק לה אלבום האוס צ'יזי?
"יכול להיות, למה לא. היא מאוד פתוחה בראש, היא מסוגלת לעשות את הדברים הכי מטורפים, ואם היא תתן לנו חופש לעשות את מה שאנחנו רוצים אז סבבה. אבל אם היא תגיד לנו מה לעשות ותכתיב לנו תנגנו ככה וככה, לא נראה לי. אלא אם כן מדובר במיליונים. לא נמכור את עצמנו בזול".
מדונה יכולה לקחת את הזמן. אינפקטד מאשרום לא הולכים לשום מקום בזמן הקרוב. הגעגועים שלהם לארץ מתבטאים בנתיים בעיקר ברעב לשוארמה ולחומוס מקומיים - ונראה שאל.איי מצליחה לספק להם אפילו את הצורך הבסיסי הזה.
"לישראלי שגר בחו"ל אני ממליץ לגור באל.איי", אומר דובדב. "אתה יכול לגור בברצלונה ולחשוב שזה הכי מגניב בעולם, לשתות לך מקיאטו ולהרגיש אירופה. יופי לך. אבל אם אתה הולך לחיות הרבה שנים בחו"ל בתור ישראלי שאוהב את ישראל, כאן זה המקום. מזג האוויר סוף הדרך, קל לחיות פה ואני יכול לקנות קוטג' וגבינת עמק במכולת. אם יש געגועים אני פשוט עולה על מטוס וקופץ היתה. בשבילי זה כמו בשבילך להעלות על מונית בתל אביב. בארבע בבוקר אני נוחת, אוסף את המזוודות, קופץ לאמא שלי לקפה, ובשש בבוקר אני כבר יושב אצל סעיד בעכו לחומוס-פול עם גרגרים".
קשרים עם הקהילה הישראלית הענקית שמתגוררת באל.איי הם לא ממש יצרו. "היתה פעם אחת שנגררנו למין מפגש כזה, לפני ארבע שנים" נזכר ארז. "עוד לפני שעברנו לגור כאן נקלענו כמעט במקרה להופעה של אביהו מדינה בלוס אנג'לס. איזה אמרגן ישראלי שהיום הוא בכלא הזמין אותנו לערב עם חברים שלו, ואמרנו טוב, נלךף מה כבר יש לנו לעשות, מקסימום נראה קצת את העיר. אנחנו מגיעים למקם, רק ערסים ועבריינים אחושרמוטה, והם מפזרים על אביהו מדינה דולרים ומבסוטים ושרים את השירים שלו. כאילו הוא לפחות דיבב גאהאן. זה היה ערב הזוי, אבל לפחות היו שיפודים אז זה הציל את המצב".
אתם גרים פה כבר המון זמן. איזה סלבז יצא לכם לראות?
דובדב: "היתי באיזו הופעה, וכשהלכתי להשתין פתאום קלטתי שג'ים קארי משתין לידי. איך שאני מסיין הוא מסתובב אלי ואומר ואומר לי 'איזה קטע, אנחנו משתינים בדיוק אותו דבר'. מתברר שגם הוא מנער בסוף כמוני, ככה עם כל הגוף".
זהו? ג'ים קארי? אתם לא מסתובבים כל היום במסיבות כדי להתחכך עם השמות החשובים בתעשייה?
"זה לא עובד פה ככה. לצאת למסיבות, לקוקטיילים, כל זה חארטה. החיים האמיתיים זה ב'אלכוהוליסטים אנונימיים'. התעשיה באל.איי מנוהלת מתוך מתוך מכוני גמילה. במקומות האלה יושבים האנשים הכי חזקים בתעשיית המוזיקה ובתעשיית הסרטים, ושם, ממש כמו בכלא, נוצרים הקשרים הכי חשובים. בדוק. המנג'ר האמריקאי שלנו הוא עמוד בתוך העניין הזה. הוא והסולן של דפש מוד היו ביחד בגמילה ועכשיו הם משחקים פוקר כל שבוע. למרבה הצער, אני היום במצב חמור. אין לי ממה להגמל. אם הייתי מגיע לכאן לפני עשר שנים הייתי שולט בעיר".
הועתק מידיעות אחרונות - 7 לילות ע"י sh0K0L33t | EriK !
אין להעתיק ללא רשות ^_^
אם יש שגיאות כתיב או אותיות חסרות תגיבו בבקשה אני אתקן, זה הרבה לכתוב וזה קשה אז יכול להיות שטעיתי 
הכתבה על אינפקטד מאשרום מתוך 7 לילות - שווה קריאה :)
