טניס:חוקים,היסטוריה ומידע
טניס
הקדמה:
טניס הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (משחק יחידים) או שני זוגות (משחק זוגות) באמצעות מחבט וכדור במגרש פתוח. הטניס הוא ספורט אולימפי ומשוחק במדינות רבות ברחבי העולם. המשחק מכונה גם "הספורט הלבן".
המשחק משוחק בעזרת מחבט שמסגרתו עשויה ממתכת קלה (בעבר הוכנו המסגרות מעץ) ובו שזורה רשת של גידים מפלסטיק שבאמצעותם חובטים בכדור. כדור המשחק עשוי מגומי גמיש ומצופה באריג הנקרא "נאפ" או "פלט", קוטרו של הכדור הוא כ-5 ס"מ וצבעו בדרך כלל צהוב זוהר.
אין הגבלת זמן למשחק הטניס.
המשחק נערך על גבי משטח שטוח העשוי דשא, חימר, אספלט או גומי ונתחם על ידי קווים המצוירים על הקרקע בצורת מלבן. אורך המגרש הוא 23.77 מטר, ורוחבו משתנה: למשחק יחידים 8.23 מ', ואילו למשחק זוגות 10.97 מטר. את המגרש חוצה רשת בגובה של 91.4 ס"מ עשויה חבלי בד דקים התלויה על גבי עמודים משני צידי המגרש. כאשר נערך משחק זוגות מוסיפים לתחומי המגרש גם את תחומי הצד של המגרש המרחיבים את שטח המשחק. את המשחק ניתן לערוך באולם סגור או באצטדיון פתוח.
היסטוריה:
מקור השם "טניס" בצרפתית עתיקה - tenetz, "החזיקו!, קבלו!". הנזירים היו הראשונים שהמציאו את המשחק שהתאים לעולם המושגים שלהם ולאולמות שהיו במנזרים.
לפני 1962 ענף הטניס נחשב ספורט חובבני, ב - 1962 החלו מספר טניסאים להפוך למקצוענים ולשחק משחקי ראווה בטניס מול קהל ששילם כסף תמורת הצפייה במשחקים. כמו כן, טורנירי הגראנד סלאם היוקרתיים היו טורנירים המיועדים לשחקנים חובבנים בלבד וכך שחקן שהפך להיות מקצוען לא הורשה להשתתף בטורנירים.
בשנת 1968 בגלל לחץ מסחרי ושמועות ששחקני טניס חובבנים קיבלו כסף עבור השתתפותם בטורנירי הגראנד סלאם, הגיעה ההחלטה למסד את הרעיון של התחרויות הפתוחות ובכך לאפשר לכל שחקן מקצוען או חובבן להשתתף בטורנירים היוקרתיים. אחרי קביעת רעיון התחרויות הפתוחות החלו לשדר בטלוויזיה את משחק הטניס אשר הפך במהרה לפופולרי בכל העולם. העידן החדש אף אפשר לשחקני טניס ברמה העולמית להתפרנס בכבוד ממשחק הטניס באמצעות השתתפות בכל הטורנירים הגדולים.
חוקיים:
כל תחילת נקודה מתחילה ב'חבטת הגשה' (Serve). בכל משחקון מוגדר 'שחקן מגיש' ו'שחקן מקבל', על השחקן המגיש לעמוד ב'קו הבסיס' של המגרש (הקו התוחם את אורך המגרש) והשחקן המקבל רשאי לעמוד בכל תחום של המגרש מצד הרשת שלו מלבד בתוך ריבועי ההגשה. השחקן המגיש צריך להשליך את הכדור באוויר ולהכות בו לפני שהוא נוגע בקרקע באלכסון אל מלבן ההגשה (המלבן הקטן הצמוד לרשת) בצד הנגדי של מגרש היריב. כל עוד לא היכה השחקן בכדור הוא רשאי לנסות והשליך את הכדור כמה פעמים שירצה עד שהזריקה תהיה לשביעות רצונו אך מרגע שהכה או ניסה להכות והחטיא בכדור הנסיון נחשב להגשה. השחקן המגיש חייב לבצע את ההגשה בעמידה (לא בריצה או תנועה) ונאסר עליו לחצות את קו הבסיס, במידה שהוא עובר על תנאים אלו הגשתו נפסלת 'פסילת רגל'. בכל נקודה יש למגיש שתי הזדמנויות להכניס את הכדור אל מלבן ההגשה של היריב (בתנאים שפורטו). במקרה שהוא נכשל בכך פעמיים (מצב זה נקרא "שגיאה כפולה") יריבו זוכה בנקודה. תפקידו של השחקן המקבל הוא להחזיר את הגשת היריב לאחר שהכדור קפץ קפיצה בודדת בצד שלו של המגרש אל צידו של היריב.
אם כך הגשה תקינה מתבצעת כאשר המגיש משליך את הכדור באוויר וחובט בו אל תוך מלבן ההגשה של יריבו מבלי שהכדור יפגע או יגע ברשת ומבלי לעבור את קו הבסיס, כל זאת תוך לא יותר משני ניסיונות. אם הכדור פוגע ברשת ולאחר מכן נוחת במלבן הנכון ההגשה אינה חוקית אך גם אינה נחשבת להגשה פסולה, ולמגיש ניתנת הגשה חוזרת.
ההגשה מתבצעת לסירוגין מהצד הימני והשמאלי של המגרש. בנקודה הראשונה של המשחקון ההגשה מתבצעת מהצד הימני של המגרש אל מלבן ההגשה השמאלי (מנקודת ראייתו של המגיש), בנקודה הבאה הוא מגיש מהצד השמאלי אל מלבן ההגשה הימני, ולאחר מכן חוזר להגיש מהצד הימני וכך הלאה. הצד הימני מכונה גם "צד השוויון" משום שממנו מגישים במצב של "שוויון" (ראו בפסקה קודמת) והצד השמאלי מכונה "צד אי השוויון" מפני שממנו מגישים במצב של "אי שוויון".
לאחר הגשה חוקית ממשיכים השחקנים את הנקודה עד אשר אחד מהם מבצע פסילה. פסילה מתבצעת באחד המקרים הבאים:
1.חבטה אל הרשת או אל מחוץ לתחומי המגרש.
2.אי חבטה בכדור.
3.יותר מפגיעה אחת של הכדור במחבט מהלך חבטה.(בתנאי שהשופט החליט שהפגיעה הכפולה הייתה הכוונה)
4.חבטה לאחר יותר מקפיצה אחת של הכדור.
5.נגיעה של הגוף או של המחבט ברשת.
6.נגיעה של אחד מחלקי הגוף בכדור.
כל פסילה מעניקה לשחקן היריב נקודה אחת. במשחקים רשמיים ישנו שופט היושב בכיסא גבוה באזור הרשת (מחוץ למגרש כמובן) שתפקידו להתבונן במשחק ולקבוע מתי מתבצעת פסילה. לעתים יש לשופט הראשי גם שופטי קו שתפקידם לבדוק האם הכדור יצא מתחומי המגרש כפי שהם משורטטים על הקרקע.
מושגים:
1. אייס (ace): כאשר השחקן שמקבל את חבטת ההגשה לא מצליח לחבוט בכדור לפחות אחרי קפיצה אחת שלו על המגרש.
2. נקודת שבירה (break point): נקודה בה השחקן אשר מחזיר את ההגשות מנצח את המשחקון.
3. שגיאה כפולה (double fault): כאשר השחקן נכשל בשני נסיונות ההגשה שלו.
4. פסול פסע (foot fault): כאשר השחקן המגיש דורך ברגלו על הקו האחורי, הגשתו נפסלת.
5. נקודת מערכה (set point): נקודה שמתרחשת כאשר אחד השחקנים נמצא במרחק נקודה אחת מניצחון בכל המערכה.
6. נקודת משחק (match point): נקודה שמתרחשת כאשר אחד מהשחקנים נמצא במרחק נקודה אחת מניצחון בכל המשחק.
7. טעויות בלתי מחויבות (unforced error): כאשר לשחקן יש מספיק זמן להכין ולמקם את עצמו כדי להחזיר את הכדור, ולמרות זאת מבצע שגיאה.
8. ווינר (winner): כאשר הכדור קופץ במגרש של שחקן יותר מפעם אחת, מבלי שהצליח לגעת בו עם המחבט.
