אוקיי.. רגע על עצמי - דיי חפירות ומקווה שתתגיבו -
חברים שלי(כולם חוץ מאיזה 2) יוצאים הרבה, עם בנות עניינים וזה..
עכשיו, הם כבר הפסיקו לקרוא לי בגלל שאני לא רוצה ללכת איתם,(אני יודע שאני ישמע חנון כזה או משו =\) הם חבורה של ילדים אלימים, מכות חזקות כאלה בצחוק, אבל זה כואב ומציק, הם שותים, מעשנים מעורבים בקטטות ואפילו גם גניבות, שלא נדבר בבצפר.. הם לא לומדים מבריזים וכאלה ~אבל לא קשור ~.
אנחנו כולם באים מבית טוב, הם אחלה חברים(חלקם).. אבל הנה,
כבר כמה שנים אני נשאר בבית בימי שישי והולך לישון לי ב11.. לא היה חברה, אין ידידות אין קשרים עם בנות..
הסיבה שאני לא יוצא איתם,אם לא הבנתם, זה כי הם לא כמוני.. אני לא רוצה להסתבך.. וזה משאיר אותי לבד..
תראו אותי, עוד מעט בן 17 ובלי שום קשר אם בנות..
(ד"א אני יודע שאני נראה טוב =] אבל בגלל חוסר הנסיון שלי אני אפילו מתביש לדבר עם בנות...)
- זה שווה את זה להיות הילד ה"טוב" ולהיות לבד?! =\



ציטוט ההודעה





הכל לטובה .





