הטענה העיקרית שנשמעה נגד צפנים בתנ"ך מהסוג של דרוזנין היא שבין מספר גדול של תבניות מקריות, ניתן למצוא גם כאלה שיש להן משמעות. לכן, תבניות דומות תוכלנה להמצא בספרים נוספים מלבד התנ"ך. למרות שהסיכוי למצוא צופן מסוים בקטע טקסט מסוים הוא נמוך, הכמות העצומה של נקודות התחלה ומפתחות דילוג אפשריים, גורמת לתופעה להיות כמעט בלתי נמנעת.
בתשובה לאתגר שהציב דרוזנין, המתמטיקאי האוסטרלי ברנדן מקיי מצא בספר מובי דיק צפנים רבים, בשיטת הדילוגים, הקשורים לאירועים עכשוויים. אחד הצפנים קשור לרצח רבין (אירוע שדרוזנין טען כי ניבא), וכולל את ראשי התבות של יגאל עמיר, שם האוניברסיטה שבה למד (בר-אילן), והמילה "אוסלו" הקשורה למניע לרצח (הסכמי אוסלו).
אחרים, ביניהם הפיזיקאי האמריקני דייב תומאס, מצאו דוגמאות דומות בטקסטים אחרים. עוד טען כי דרוזנין השתמש בגמישות השפה העברית לטובתו וערבב בין שיטות כתיב שונות (חסר/מלא/מעורב) כדי להגיע לצופן הרצוי. טענה נוספת היא לגבי נוסח התנ"ך שישנם בו שינויי גרסאות (אם כי בתורה הם מעטים ביותר) מה שלא מסתדר עם קיום צפנים התלויים במיקומה המדויק של כל אות.
לקוח מתוך ויקיפדיה...זה לא הכל..יש עוד אבל הייתי מעוניין שתקראו את זה..
אם אתם רוצים עוד טענות נגד תקראו את כל הערך בוויקיפדיה
תחת "הפולומוס סביב השיטה"
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A6%...D7%A0%22%D7%9A
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Li0rz
