[סיפור] פשוט להיות אדם טוב
שלום לכולכם.
היום הלכתי עם ידידה שלי שאני מכיר בערך יומיים למן מסיבה כזאת
אני לא הכרתי שם אף אחד, אבל בגלל שהיא ביקשה סבבה באתי, ככה היא תוכל לבוא גם ,כי אם לא הייתי בה אין לה איך לחזור או להגיע.
סבבה, הגענו הכל יפה מכירה לי אנשים חדשים פתאום דופקת שוט, אני כזה, סבבה פעם ראשונה משתכרת, אני אדעג לה, הכל יהיה בסדר.
היא שתתה המון, בערך רבע בקבוק וודקא רעה אז לקחתי לה את הבקבוק והעפתי אותו.
פתאום היא התחילה באמת להגיד שטויות, בקטע של העליבה אנשים.
היא רצתה להגיד למישהו כמה שהיא מתה עליו(מישהו שהיא כבר אוהבת 3 שנים - ואכזבה אחת גדולה)
ככה רוב הערב, אני מנסה כבר לקחת אותה הבייתה כי באמת שהיא הגזימה אבל מצד שני, היא רוצה להישאר ולשתות עוד(שתבינו....בכוח סחבתי אותה, היא נשכה לי השאירה לי סימן של עיגול על היד ובעטה בי)
אמרתי לעצמי סבבה, תישאר איתה רחוק מכולם תחכה שהיא תתעייף ואז תלך לקחת מונית.
היא, בידיעה שיש לי חברה כבר כמעט שנה ניסתה יותר מפעם אחת לנשק אותי, אבל לא, אני נאמן ואני לא בוגד.
אחרי איזה חצי שעה היא נירדמה ואני נשארתי איתה(זה שמכיר אותה יומיים)חברות שלה הסתכלו ולא ידעו מה לעשות, בינתיים אני עושה כל מה שאני יודע בקשר להקאות ושטויות אנשים באים אומרים לי תעשה ככה וככה אני לא יורק לכיוון שלהם וממשיך בשלי
בודק שהיא נושמת כל כמה שניות, בודק שהיא בהכרה.
אחרי בערך שעה, הבנתי שהמצב באמת לא טוב, אז התקשרתי לחברים שלי שעברו קודס מד"א שיבואו לעזור, הם באו, קשה לי להאמין שיש חברים יותר טובים מזה
בינתיים אני דואג לה, מנסה שהיא לא תקיא על עצמה, למרות שעדיף שזה יקרה מאשר שתחנק.
חברים שלי מגיעים ועושים את שלהם, מבינים שהיא מחוסרת הכרה, בקטע של כמעט אין רפלקסים, באותו רגע הייתה את הדילמה של...להתקשר להורים? להזמין אמבולנס?או לא "להרוס לה את החיים"
אז כן, הזמנו אמבולנס והתקשרנו להורים,פתאום אני קולט איזה 20 אנשים מסביבה, צעקתי על כולם לעוף משם, שפשוט ילכו כי אנחנו מטפלים במצב - הם לא הלכו, והם אפילו העבירו ביקורת עליי, זה שמכיר אותה יומיים ועוזר לה כי יש לי טיפת מוסר!יכולתי באותה מידה להגיד שזה לא ענייני שחברות שלה יעזרו לה! כולם הגיעו ,ההורים עצבניים, אני מנסה להרגיע אותם ולא ממש מצליח, אבל ביקשתי מהם לא לצעוק עליה, כי היא באמת מפחדת מהם,הם אפילו איימו על ילדה אחת, ממש לא קשורה לעניין, אמרו לה את! ניתראה בבצפר, אחרי שמד"א הגיעו חברה שלה התחילה לבכות קצת...אני שלא מכיר אותה, בא מביא לה חיבוק, מרגיע אותה, אומר לה שהכל יהיה בסדר.
חברים שלי בינתיים עוזרים במצב מרגיעים אנשים.
חברה שלה עוד פעם בוכה, שלושתנו(חברים שלי ואני) באים עליה, מרגיעים אותה(שתבינו...אנחנו לא מכירים אף אחד שם)היא שאלה...למה לא התקשרנו לאמבולנס קודם? למה? אני עושה לה...תקשיבי...אנחנו ילדים אנחנו חושבים שהכל יהיה בסדר, אמרנו לעצמנו עוד שעתיים היא תהיה כבר יותר בסדר.
בסוף הערב חבר שלי ואני מתיישבים ליד הבית שלי מדברים, פתאום אני חושב לעצמי...טוב אני אבדוק מה שלום הילדה - זאת שבכתה, מתקשר אליה היא עונה אני בודק שהכל בסדר, שהיא בבית שהיא לא דואגת.
מה הפואנטה בכל הסיפור? אני לא בטוח
אבל אני רוצה שתראו שאפשר להיות בן אדם טוב, שמתי שאתם בצרות החברים האמיתיים שלכם יבואו לעזרה.
זה שמכיר אותה יומיים עזר לה כניראה יותר ממה שרוב חברות שלה עזרו לה בחיים.
ומה שהכי מעצבן אותי? בטח מחר היא תהיה עצבנית, לא יתנו לצאת יותר בחיים, למרות שכניראה שהצלנו לה את החיים(ואני מדבר על אלו שלא מכירים אותה)היא בטח תהיה כועסת, בעיקר עליי שנתתי לה לשתות, אבל תכלס? זה לא אשמתי זה אשמת כולנו, כי אנחנו חשים אותה ילדים גדולים, אז אנחנו שותים, אנחנו חושבים שזה בסדר, למרות שכל אחד מאיתנו חושב לעצמו...מה אם זה יהיה אני?
הפעם זאת הייתה ידידה שלי, ידידה חדשה שלי, שבטח ממש תשנא אותי מחר, או ממש ממש תאהב אותי מחר.
פריקה...סיפור...אין פה מטרה, תקראו תפנימו לא אכפת לי, לילה טוב
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי .Aviv
