|
|
אני גם לא חושב שכדי, יש דברים שההורים לא צריכים לדעת, דברים שרק את צריכה להתמודד איתם לבד
אני לא מסכים איתך במקרה הזה
תראה היא מנסה להתמודד לבד היא פנתה אלינו אנו עוזרים לה נותנים לה עצות והיא אמרה שהיא מדברת עם אמא שלה על הכול
נכון שההורים לא תמיד צריכים לדעת הכול
אבל אמא שלה יודעת מה קורה בבית היא מכירה אותה הכי טוב
היא יכולה לדעת למה זה ולשנות כמה דברים כדי שהיא לא תהיה יותר עצובה
לדעתי את צריכה לאסוף אומץ ולדבר אם אמא שלך לדעתי זה יעזור
נערך לאחרונה על ידי מיכאל; 28-09-2008 בשעה 22:09.
אני הייתי מציע ללכת לפסיכולוג, להגיד לאמא שהיא צריכה משהו לפרוק קצת לחצים
אני הייתי אומר לעצמי "אוי, כמה מטומטם הייתי" עם הייתי מדבר על הצרות שלי עם אמא שלי
כשהייתי בחטיבה היועצת המזדיינת שלי חשה שאני צריך ללכת לפסיכולוג לדבר קצת על דברים, היו לי המון דברים על הלב, אבל לא עשיי דבר, פשוט היתמודדתי לבד
אני מציע בחום לדבר, כמה שיותר, פחות להשאיר רגשות בפנים, כי זה מאוד קשה.
אולי אתה צודק אחי, אולי זה שונה אצל נשים, אבל עם היה לי הזדמנות שניה לדבר עם אמא שלי לא הייתי עושה זאת
גם אני לומד פסיכולוגיה, זה לא ממש דומה לפסיכולוגיה קלינית כפסיכולוגיה עיסוקית
אבל מכל מקרה אני רוצה לומר משפט אחרון: עד שזה יכנס לך לרשא, תביני שזה זמני מאנשים עם נסיון בזה
תרגישי טוב וחזקה, אני זזתי!
תראי כמו שאמרתי אם את רוצה לתאר תשיחה בינכם שגרמה לך לבכות אני אוכל לעזור לך את לא חייבת רק תעני
ואם את רוצה תתארי איך את מרגישה בלב חוץ משאת בוכה
ושוב אני רוצה לעזור לך
אוקיי אם אתה רוצה להגיד מה היא אמרה שהתחלת לבכות זה גם יהיה בסדר איך שתרצי
אני כל השיחה שלנו בוכה,
מפסיקה ושוב מתחילה.
אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב.
למרות שאני בטוחה שהתחושה הזו תחזור.
אבל בינתיים,
אני אוזרת אומץ,
ופעם הבאה שאני אראה אותה, אני פשוט אגיד לה תודה שהיא לא וויתרה עליי.
אוקיי תנסי לחשוב בעצמך מה גורם לך תמיד לבכות
זה יכול לעזור לך להפסיק עם הבכי שלך
וחברה שלך באמת טובה ומגיע לה תודה על זה שהיא לא וויתרה עליך באמת תגידי לה תודה כמו שהתכוונת לעשות
מקווה שהבעיות שלך יפתרו מהר עם את צריכה עוד משהו תכתבתי פה בפרטי(בפרטי תצטרכי לחשוף את זהותך ושוב אני לא אגלה עם תחשפי)
אני מאחל לך בהצלחה חג שמח ושנה טובה
בלי בכי ורק שמחה
טוב דבר ראשון שאני אגיד לך אל תחשבי אפילו על להתאבד אני ניסיתי פעמיים ופעם אחת כמעט הצלחתי אבל זה פשו לא שווה את זה וכמו שאמרת יש לך מה להפסיד וזה לא רק תחשבי על ההורים שלך או על המשפחה שלך בכללי וחברות/חברים תחשבי מזה יעשה להם
ויכול זה סתם מצבי רוח? כמו שאמרו תתארי מה גרם לפני הדיכאון הזה זה קרה לי מלא פעמים בעיקר לפני איזה שנתיים שלוש כי היה לי הרבה חרא בחיים אבל זה עבר פשוט תני לזה זמן ותדברי עם מישו רק תעשי טובה לא עם פיכולוג/פסיכיאטר כי הם נראים כמו אנשים שכולם שנאו אז עכשיו הם מחזירים XD הרוב נראים כמו טמבלים ומנסיון אני אומר כי ראיתי איזה 5 כאלה בשנה האחרונה נראה את יכולה להבין למה הייתי שם תני לזה לעבור בטוח יש לך תחביב כלשהו לדוגמא התחלתי לנגן על גיטרה לא מזמן יחסית ועכשיו כשאני מעוצבן אני נכנס לחדר מנגן לי איזה 3 שעות XD אני רציני עד שפשוט זה עובר לי וכמו שאמרו על תבכי תשמחי שאת חייה והיה נחמד אם היית אומרת בת כמה את אני מניח שלפחות בת 16-17 ודברי עם אמא/חברות או כל אחד שאת בוטחת בו ותני קצת יותר פרטים זה ממש יעזור להבין למה את ככה
שנה טובה וחג שמח
לחברה כבר אמרתי תודה,
התכוונתי שאני אגיד תודה לזו שאני לא יכולה להוציא מהראש,
מי שקרא גם את הקטעים הלבנים.
תודה לכולם, אגב.