Peggle הוא משחק מטומטם להפליא – אבל זה לא מפריע לו להיות ממכר ומהנה בטירוף. עכשיו הגיע גם משחק ההמשך, עם יותר שלבים, יותר כוחות מיוחדים, ויותר כיףב' (השם המלא שמור במערכת) הוא בחור צעיר שגר בחיפה. ביום הוא שומר על עבודה יציבה, ובלילה – מנהל אתר ישראלי גדול ומוצלח. אבל ל-ב' יש סוד נורא. בכל הזדמנות בעבודה, הוא לוקח הפסקה של כמה דקות בשביל לקבל עוד מנה מההתמכרות שלו. המנות הקטנות האלה, במרווחים גדולים, הן אלה שמחזיקות אותו במשך היום. ברגע שהוא חוזר הביתה, בערב, אז מתחיל הטירוף האמיתי. לילותיו של ב' נעלמים בתוך בליל של צבעים ומוסיקה קלאסית.
לפני כמה ימים התקשרתי אליו. "אז, ברק, שמעת שיצא Peggle חדש?". בתגובה, הוא סינן "תעזוב אותי בשקט", וניתק לי את הטלפון בפרצוף. ב' האלמוני הוא עוד אחד מאותם מכורים קשים. כמו אחיה הגדול של החברה שלי, א', או חברי למקום העבודה, א' ב'. כולם נפלו קורבן לפיתוי הנורא, לאופיום הדיגיטלי, לסם המסוכן הידוע רק בתור... Peggle.
בקושי חצי שנה עברה מאז אותה תקופה נוראית בה PopCap הציגה לאוויר העולם את Peggle: מעין Pinball מוזר, שבו אתם צריכים לירות כדור לתוך שורה של יתדות כחולות וכתומות, במטרה לפגוע בכל היתדות הכתומות. אם אתם מצליחים להסיר את כל היתדות הכתומות מהלוח לפני שנגמרים לכם הכדורים – אתם עוברים למסך הבא, מלווים בקשת ובאחת הנעימות המפורסמות ביותר של בטהובן. כמה כוחות מיוחדים מסבכים קצת את כל העניין, אבל בעיקרון – זה Peggle.
בזמנו, התייחסתי להצלחה של המשחק בתור תופעה פאראנורמלית. נראה היה שבכל קריטריון אפשרי, Peggle הוא משחק מטומטם. המשחקיות שלו בנויה מלחיצות בודדות על העכבר, שמופרדות זו מזו ע"י דקה של צפייה בכדור מקפץ במורד המסך. אפילו יותר מדי כישרון אין פה – התנועה של הכדור נראית רוב הזמן אקראית לחלוטין, וגם לאחר חודשים של אימונים עדיין לא תצליחו לחזות לאן הכדור יזוז לאחר יותר משתיים או שלוש פגיעות.
ובכל זאת, למרות הכישרון הלוקה-בחסר והמשחקיות הלא-אינטראקטיבית במיוחד הזו, Peggle עבד. אולי זו המוסיקה הקלאסית, אולי זה הצלילים המלודיים שמלווים את הפגיעות שלכם בכל אחת מהיתדות – אבל Peggle, כנגד כל היגיון, הצליח לגרום לי, ועוד לאנשים רבים וטובים אחרים, להתמכר בצורה מוחלטת.
האמת שאין הרבה מה להגיד על Peggle Nights, משחק ההמשך הרשמי. מדובר בעיקר, כפי שהשם עשוי היה לרמוז לכם, בעוד Peggle. אם במשחק הקודם היו 55 מסכים, כאן יש 60 מסכים חדשים. אם במשחק הקודם יכולתם לבחור באחד מתוך עשרה כוחות מיוחדים שונים, פה יש לכם 11. אם במשחק הקודם יכולתם לזכות בכל מסך במדליה אחת (שקיבלתם אם ניקיתם את המסך כולו מיתדות), פה יש לכם מדליה נוספת עבור כל מסך (שתוענק לכם עבור ניקוד גבוה במיוחד).
המספר היחיד שקצת ירד כאן בהשוואה למשחק הקודם הוא מספר ה- Challenges. אבל כאן, אין לכם סיבה להרגיש מקופחים. המשחק הקודם התהדר ב- 75 "אתגרים" שרובם היו משעממים למדי – דברים בסגנון של "השג 500,000 נקודות במסך X" או "עבור שני מסכים בזה אחר זה בלי להיפסל". Peggle Nights, לעומתו, מכיל רק 60 אתגרים, אבל ביניהם נמצאים כמה אתגרים פסיכיים במיוחד – כמו האתגר שדורש מכם לעבור מסך עם פחות מ- 100,000 נקודות, או האתגר שדורש מכם להקפיץ כדור אש מצד לצד ובכך לנקות את המסך כולו.
אבל באמת, ההשוואות למשחק הקודם הן מיותרות. זה עוד Peggle. ו- Peggle זה טוב. זה כיף, זה ממכר, זה צבעוני וזה עם מוסיקה מוצלחת וחיות חמודות. הבעיה היחידה עם Peggle Nights היא אותה הבעיה שקיימת עם כל המשחקים של PopCap: המחיר. Peggle זה אחלה משחק, אבל האם הוא באמת שווה את 80 הש"ח שהוא עולה ברכישה מהאתר הרשמי?
ובכן, התלבטתי רבות בנוגע לשאלה הזאת, והתשובה היא "כן". אני מכיר משחקים רבים, במחירים יקרים פי שלושה, שלא סיפקו לי אפילו חצי מזמן ההנאה ש- Peggle אחראי לו. אז נכון, הוא נראה מטופש, אבל באמת שזו תהיה נחמה פעוטה עבורכם כשתתעוררו בשלוש בבוקר ותגלו שהיד שלכם התאחדה עם העכבר, והשכנים דופקים על הדלת שלכם כי "הם שמעו פיצוצים ומוסיקה קלאסית בוקעים מהדירה". באמת. אם אתם לא מאמינים לי, תשאלו את ב'.
יתרונות
ממכר בטירוף
חסרונות
ממכר בטירוף
Gamer//
חחחחחחחחחח הרגו אותי עם היתרונות והחסרונות.
טוב, לא סתם נתתי את הכתבה הזאת.
אני שיחקתי במשחק הישן יותר וזה באמת ממכר בטירוף, נראה אולי של ילדים קטנים ושיט אבל הוא ממכר ועד שלא תסיימו אותו לא תפסיקו לשחק. בקיצור, שווה ניסיון ואחלה דבר להריץ איתו את הזמן.




ציטוט ההודעה








