[כתבה] סיכום 2008 בבתי הקולנוע בישראל.
התופעה המטרידה ביותר בישראל 2008 היא שמפיצי הסרטים מחליטים משיקולים בלתי ברורים לגנוז סרטים מעולים שזוכים לביקורות משובחות ובשלל פרסים. אני יכול לנחש שהם חוששים מהפסד כלכלי או שהם בטוחים שהקהל הישראלי מטומטם ולא מסוגל להתמודד עם קולנוע איכותי. וכך, הפכו הסינמטקים לבתי הקולנוע עם הסחורה הכי חמה, עם יצירות קולנועיות כמו "פיינאפל אקספרס", "עד קצה העולם", "רייצ'ל מתחתנת", "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן" ו-"סינקדוכה, ניו יורק". שלא נדבר על כך שיצירת מופת כמו זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן "סונטת טוקיו" של הבמאי קיושי קוראסוואה, נגנז והצופה הישראלי חובב הקולנוע האיכותי פשוט לא יזכה לראותה על המסך הגדול, אפילו לא בסינמטקים.
אז הנה 10 הנבחרים לשנת 2008:
1) זה ייגמר בדם:
פול תומאס אנדרסון, אחד הבמאים המבריקים הפועלים כיום בארה"ב ובעולם בכלל (לילות בוגי, מגנוליה, מוכה אהבה), חובר לדניאל דיי לואיס שגם זכה באוסקר לשחקן הטוב ביותר. השניים מציגים סרט תקופתי רחב יריעה, יצירה מונומנטאלית החוקרת בצורה יסודית ונטולת פשרות את הסיבות שיובילו לקריסתו של העולם המודרני כפי שאנחנו מכירים אותו כיום: דת וכסף. פול דאנו בתפקיד משנה מעולה שלא זכה להכרה הראויה והמוסיקה של ג'וני גרינווד היא בלתי נשכחת. "זה ייגמר בדם" הוא סרט נדיר בעוצמתו ודי קשה להאמין שהוא בכלל נעשה ואפילו זכה להציג בהצלחה בבתי הקולנוע בישראל.
2) האביר האפל:
"האביר האפל" מותח את גבולות הז'אנר והופך את סרט הקומיקס הקייצי למשל נוקב על אמריקה בימינו. כריסטופר נולן משדרג את ז'אנר סרטי הקומיקס ומספק חוויה פילמאית ואינטלקטואלית מדכאת ועכשווית יותר מכול סרט אחר. נולן יוצר סרט קומיקס ריאליסטי, שמכה בצופים בעזרת התחושה המציאותית המטרידה שהוא מייצר. "האביר האפל" הוא לא מוצר בידורי ולכן התחושה העיקרית שהצופים יצאו מהסרט היא שהצבעים האפורים השולטים בגותהם סיטי מזכירים יותר עיר גדולה אמיתית. וכמובן, הית' לדג'ר שהולך לאיבוד בתוך המפלצת האנושית ששמה הג'וקר באחת ההופעות המצמררות ביותר שראיתי בחיי.
3) סינקדוכה, ניו יורק:
התסריטאי צ‘רלי קאופמן, האיש שכתב תסריטים בלתי נשכחים לסרטים מבריקים כמו: "להיות ג'ון מלקוביץ", "שמש נצחית בראש צלול" ועוד, מפתיע בסרט ביכורים שמוציא את הקהל עם תחושת דיכאון קיומית מטרידה. מדובר בשירה קולנועית בעלת עוצמה נטולת פשרות. הוא הולך אל מקום שמרבית הקולנוענים הותיקים, הצעירים והמוכשרים בעולם היו חוששים לצעוד בו. הנחמה אצלו היא זיכרון מאירוע שאולי אפילו לא היה קיים. וכמובן, הופעות קולנועיות מסחררות של שחקן אחד בשם פיליפ סימור הופמן ומיטב השחקניות של הקולנוע העכשווי: קתרין קינר, סמנתה מורטון, הופ דייויס, מישל וויליאמס, ג'ניפר ג'ייסון לי, אמילי ווטסון ודיאן וויסט.
4) לפני שהשטן ידע:
"לפני שהשטן ידע" הוא קולנוע משובח ופסימי של אחד הבמאים החשובים ביותר שפעלו בתור הזהב של הקולנוע האמריקאי בשנות השבעים, סידני לומט ("רשת שידור", "סרפיקו", "אחר הצהריים של פורענות"). סרט מסע פנימי אפל ואכזרי שמנסה לחקור מה השתבש בעולמנו שאפילו האנשים הקרובים ביותר יכולים להיות זרים כול כך. האם בצע הכסף? רדיפת כוח? מה יכול לגרום לנו לעשות מעשים שלא יעשו גם להורינו? "לפני שהשטן ידע" הוא מפגן ראווה של במאי מבריק אלא גם של צוות שחקנים מעולה: פיליפ סימור הופמן, אית'ן הוק, מריסה טומיי ואלברט פיני.
5) ההתנקשות בג'סי גיימס על ידי רוברט פורד הפחדן:
לצד "אפלוסה" ו " 3:10 ליומה" שהתמקדו יותר באקשן ופחות בדרמה, נוצר גם הסרט הפיוטי הזה, על ידי הבמאי והתסריטאי אנדרו דומיניק. גם סרט זה הוקרן אך ורק בסינמטקים. בראד פיט בתפקיד הראשי כפורע החוק הנודע ביותר במערב הפרוע מנסה להוכיח שוב פעם שהוא שחקן איכותי ולא רק פנים יפות. קייסי אפלק בתפקיד המשנה כרוברט פורד מרשים והוא אף היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן משנה. אין ספק שמדובר במערבון שקרוב הרבה יותר ברוחו ל"קלפן והיצאנית" של רוברט אלטמן או "בלתי נסלח" הקלאסי של קלינט איסטווד. גם הפעם מדובר ביצירה פסימית ואפלה על התרבות האמריקאית ועל האבדון שלתוכה היא צועדת.
6) ארץ קשוחה:
"לא ארץ לזקנים" יצירתו הספרותית המשובחת של קורמאק מקארתי, זוכה פרס הפוליצר, בארץ המפיצים החליטו לקרוא לו "ארץ קשוחה". הסרט של האחים כהן שגם סיפק להם את האוסקר לסרט והבמאים הטובים ביותר הוא יצירה קולנועית משובחת ובלתי נשכחת. יצירה העוסקת באובדן דרך, מקריות לעומת דת, זקנה, מוות ועוד שלל תימות שיעשו לכם טוב על הלב. מסה עצובה ואכזרית על אידיאולוגיה שאיננה עוד, על חורבנו של החלום האמריקאי, על התחושה שאין שום דרך לשפר או לתקן את העולם בו אנחנו חיים. וכמובן, חוויאר בארדם אחד שגונב את ההצגה בלי למצמץ.
7) אני לא שם:
די נדיר לצפות בסרט שמאחוריו עומד יוצר אמביציוזי עם חזון (טוד היינס), יוצר שבנוסף לנרטיב העלילתי חולק עם הצופה אסופה של הרהורים ויז'ואלים מהפנטים על אומנות, קולנוע, אמריקה, זהות וגם בוב דילן. במהלך הצפייה נוצרת תחושה שאם לא היית מרוכז לשנייה אחת, פספסת איזושהי הברקה: שוטים מדהימים המזכירים את הצילומים של פול סטרנד, עיצובי פופ-ארט בשחור לבן מדכא, וכמובן המון קולנוע מדמותו של ג'יימס דין עד ל"שמונה וחצי", "לילה של יום מפרך" "ימים ברקיע", סרטי המערבון ועוד. חוויה קולנועית כול כך עשירה שלפעמים נראה שצריך תואר באומנות כדי לצלוח אותו בהנאה - אבל זה ממש לא נכון. רק צריך להתיישב, לנשום עמוק וליהנות מקולנוע אחר.
8) אל תוך הטבע:
שון פן, שחקן נפלא, הוא גם במאי לא רע, ו"עד קצה העולם" סרט המסע הרוחני המרשים שלו זכה לשפע ביקורות משבחות, פרסים ומועמדויות לאוסקר (אך בארץ נגנז מהקרנות מסחריות). הסרט שמבוסס על סיפור אמיתי עוקב אחרי בחור צעיר (אמיל הירש הנפלא) שמחליט לזנוח את הבורגנות המערבית והקפיטליזם האמריקאי לטובת אוטובוס שומם אי שם בקצה העולם באמצע הירוק הגדול והפראי של אלסקה. צילומים עוצרי נשימה, משחק מעולה ושירים מרגשים של אדי וודר הופכים את "עד קצה העולם" לאחת החוויות הקולנועיות המרשימות של שנת 2008.
9) בין הקירות:
סוף כול סוף מגיע סרט של לורן קאנטה, גדול הבמאים הצרפתיים של העשור האחרון לישראל. מדובר יצירה ריאליסטית מאופקת, אנושית ומדויקת להפליא. מסוג הסרטים שקשה להאמין שבכלל מדובר בשחקנים ושהיה במאי באתר הצילומים. הסרט מבוסס על ספרו של מורה בשם פרנסואה בגודו שהחליט לכתוב ספר המתאר בצורה פרטנית את עבודתו היומיומית בתיכון בכיתה המורכבת מקבוצות אתניות רבות וממעמדות חברתיים נמוכים. "בין הקירות" הוא סרט רגיש, אנושי וחשוב שמתאר בדיוק רב מה שכול כך הרבה סרטים אחרים נכשלו בו - דינמיקה אמיתית בין מורה לתלמידיו.
10) רעם טרופי:
אחד הסרטים המופרעים, המצחיקים, שלוחי הרסן, המקוריים, המפתיעים והטובים ביותר של השנה החולפת ואולי אחת הקומדיות הטובות ביותר של העשור האחרון - "רעם טרופי". כל מי שאמר נואש וחשב שהקריירה של בן סטילר בדרך להתרסקות, יכול לחזור בו, ובגדול. הבמאי/תסריטאי/שחקן שכמעט ואיבד את הקרדיט לחלוטין חוזר לממש את ההבטחה ומספק את אחת הסאטירות השחורות והאכזריות ביותר על הוליווד. רשמו מועמדות לאוסקר לרוברט דאוני ג'וניור כת'ספיאן קירק לזארוס שחקן אוסטרלי זוכה חמישה פרסי אוסקר שעבר במיוחד לקראת הסרט ניתוח בו הפך את עורו לשחום כדי לגלם אפרו-אמריקאי.
קרדיט לאתר seret.co.il.
ציטוט ההודעה
.
נכתב במקור על ידי .n.e.k
